משבדקנו את דלת הכניסה לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה יש לבחון את ה”מפתח” לדלת הזו. המפתח הוא הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי וההליכים לאישורה.
הגשת התביעה היא לכאורה הליך פורמאלי של מילוי הטופס והחתמתו בחותמת קבלה עם תאריך בסניף המוסד לביטוח לאומי, ואולם, במקרים מסוימים, ישנה חשיבות מהותית רבה להליך זה שכן למילוי הטופס והגשתו משמעות תוצאתית מרחיקת לכת מבחינת זכויותיו של התובע. כך למשל החותמת על הטופס הקובעת את מועד הגשתו למוסד לביטוח לאומי היא משמעותית לקביעת מועד הגשת התביעה.
ישנם שני מספר סוגי טפסים של תביעה לפי חוק התגמולים לנפ”א. לכל אחד מהטפסים מטרה שונה בהתאם לאמור ויש למלא את הטופס המתאים לצורך העניין. טופס “תביעה לתגמול לתלויים בנפגע פעולות איבה” (טופס שמספרו בל\582), שונה מטופס בקשת תגמול בתקופת הטיפול הרפואי לנכים או מטופס תביעת תגמול בגין נכות. את הטופס המתאים ניתן לקבל בסניף המוסד לביטוח לאומי הקרוב למקום מגוריו של התובע ושם גם יש להגישו.
על כל תובע להגיש טופס תביעה בנפרד, בו עליו לפרט פרטים שונים ולצרף מסמכים כמפורט בטופס (בעיקר פרטים אישיים ועובדתיים על הנפגע ובני משפחתו, אישורים על פטירה/נכות/טיפול רפואי/הכנסות/פגיעת האיבה ועוד, ופרטי חשבון בנק להעברת כספים).
נפגע מאושפז בבית החולים יזכה לביקור של פקיד תביעות של המוסד לביטוח לאומי אשר יסייע בידו במילוי טופס התביעה ויסביר לו היכן יש להגישו. לביקור דומה יזכו גם בני משפחה אשר שכלו את יקירם בפעולת איבה. פנייה ראשונית זו של המוסד לביטוח לאומי נעשית ברגישות ובעדינות רבה ככל שניתן בנסיבת העניין. נפגע שאינו מאושפז יזכה לפניה של המוסד בדואר המנחה אותו להגיש תביעה. הכל כמובן בתנאי שהפגיעה הובאה בדרך כל שהיא לידיעת המוסד.
תייר שנפגע בפגיעת איבה זוכה לנוהל מיוחד של טיפול בתביעתו. הטיפול בתיירים נעשה בתיאום עם משרד התיירות והוא כולל פניה יזומה לרשות המאשרת לקבלת אישור פ”א, יציאה דחופה של פקיד שיקום ופקיד תביעות יחד עם נציג משרד התיירות אל הנפגע, מילוי טופס ואימות פרטים, החתמה על ויתור על נוכחות בפני ועדה רפואית לקביעת דרגת נכות, מימון שהייה במלון לטיפול רפואי/בני משפחת נספה, מימון נסיעות במוניות, מימון שיחות לחו”ל ובגדים חילופיים, זימון ועדה רפואית דחופה ואיתור מסמכים רפואיים, מימון הוצאות ריפוי בארץ ובחו”ל ועוד.
במקרה של פטירת הנפגע או בתביעת טיפול רפואי ותגמול בגין טיפול רפואי, יש להגיש את התביעה בתוך 12 חודשים ממועד פגיעת האיבה. תביעת תגמול בגין נכות יש להגיש בתום 12 חודש מקבלת הטיפול הרפואי ותגמול הטיפול הרפואי. מועדים אלו הינם מועדים משמעותיים ביותר ומהווים מחסום כבד בפני דלתם של התובעים השונים לפי החוק. תביעה שלא הוגשה במועד כאמור לעיל – רשאי המוסד לביטוח לאומי לדחותה. מחסום זה קרוי מחסום השיהוי בהגשת התביעה ונבהיר מניין הוא בא וכיצד הוא פועל.
שינוי בהגשת התביעה
השינוי בהגשת התביעה נשאב לחוק נפגעי פעולות האיבה מהסעיף המתאים בחוק הביטוח הלאומי באמצעות סעיף 15 לחוק. סעיף השיהוי הוא סעיף 296 (128 בנוסח הקודם של החוק) בפרק י”ד, סימן א’ לחוק הביטוח הלאומי.
סעיף השיהוי עבר גלגולים שונים במהלך השנים, והיום אומרת ההוראה (בעניין הכללי הרלוונטי) כי כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה. בהמשך אומר הסעיף כי אם הוגשה התביעה אחרי שנה, וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה.
מכאן שאת התביעה יש להגיש בתוך שנה מהיום בו נוצרה “עילת התביעה”. “עילת התביעה” היא מושג משפטי שלו פרשנויות רבות, באופן כללי ניתן לאמר כי עילת התביעה לנפ”א היא הפגיעה בעקבות פגיעת האיבה (או התגלותה של הפגיעה לנפגע).
במקרה בו מוגשת התביעה בחלוף שנה זו, יכול המוסד להפעיל שיקול דעתו באם לקבל את התביעה או לא. ישנם כללים שונים וקווים מנחים באשר להפעלת שיקול דעתו של המוסד (כגון : סיבת השיהוי, הצדקת התביעה לגופה, יכולת בירור התביעה ועוד) והפעלת שיקול דעת זה צריך לעמוד במבחנים לא פשוטים, ובעיקר במבחן בית הדין לעבודה.
מקום בו הוגשה התביעה בחלוף השנה מהיווצרות עילת התביעה, והמוסד לביטוח לאומי קבע כי התובע זכאי לגימלה בגין תביעתו, יוכל התובע לקבל גימלה ממועד הגשת תביעתו ולעתיד ובגין העבר יוכל לקבל גימלה רק עד 4 שנים אחורנית. במידה והתביעה אינה מזכה בגימלה, אלא רק במענק או גימלה שאינה בגין תקופה מסוימת, ישולמו הללו רק אם התובע הגיש את תביעתו תוך 4 שנים מהמועד בו נוצרו הנסיבות המזכות במענק כאמור.
מהאמור בסעיף זה עולה כי במידה והתביעה מזכה בגימלה, אזי יוכל תובע המשהה תביעתו לזכות בגימלה עבור התקופה שעברה, רק 4 שנים אחורנית ולא יותר מכך (אם בכלל). במידה והתביעה מזכה במענק (למשל בתביעת תגמול בגין נכות הנמוכה מ – 19%) לא ישולם המענק אם חלפו 4 שנים ממועד היווצרות הנסיבות המזכות בתשלום המענק.
מחסום השיהוי אינו מחסום פשוט משום שככל שחולף הזמן קשה יותר, בדרך כלל, לברר התביעה. על כן, ככלל, יש להקפיד על הגשת התביעה במועד, וזאת על מנת להימנע מאי הנעימות ואפשרות דחיית התביעה על רקע זה, הכרוכים באיחור בהגשת התביעה.
עניין נוסף אותו יש לבחון במהלך הגשת התביעה, הוא עניין זכותו של תובע לבחור את ערוץ התביעה הרצוי לו, במידה והדבר נתון בידו, ומשמעות הבחירה.
הגשת תביעה במקרה של ריבוי עילות
בטרם יגיש תובע תביעתו לפי חוק התגמולים לנפ”א עליו לבחון היטב אם יש בידו מספר עילות על פיהן יכול הוא לתבוע, והאם עליו לבחור באחת העילות. שיקולי הכדאיות בעניין זה הם כבדי משקל ועל כן יש להכיר את אפשרויות הבחירה ואת דרכי הבחירה שבחוק.
“עילת תביעה” היא מערכת של נסיבות ועובדות המצמיחה לתובע סעד על פי החוק. בנסיבות מסוימות יתכן כי נסיבות פגיעתו של אדם שנפגע בפעולת איבה מצמיחות לו או לבני משפחתו את האפשרות לקבל סעד על פי מספר מקורות חוקיים. במקרה כזה על התובע לבחור את מסלול התביעה הרצוי בעיניו ולפעול על פיו. הסיבה לכך היא שאדם לא יוכל לקבל “כפל גמלאות” בגין אותה פגיעה ויוכל להיפרע בגין פגיעתו רק ממקור אחד, אלא אם כן נאמר אחרת בחוק.
עניין זה מורכב מאוד ועוסקים בו מספר סעיפים בחוק. נתאר את האפשרויות הנתונות בידי תובעים, אם בכלל, על פי הסעיפים שבחוק ובהתאם לנסיבות האפשריות.
חוק התגמולים לנפ”א או חוק הביטוח הלאומי
כאשר נפגע אדם בנסיבות המזכות אותו בתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה ולפי חוק הביטוח הלאומי, מסדיר סעיף 16 לחוק את מניעת כפל הגמלאות ואת זכותו של הנפגע לבחור בין אחד ממקורות הפיצוי האמורים. בעיה זו יכולה לעלות למשל כאשר הנפגע הוא נפ”א וזכאי לקיצבת נכות כללית או נפגע בפעולת איבה במהלך עבודתו.
הסעיף קובע כי במקרים אלו ישולם לנפגע התגמול לפי חוק התגמולים לנפ”א, אך בידי הנפגע האפשרות לבחור בקבלת תגמולים לפי חוק הביטוח וזאת תוך שישה חודשים מיום שנמסרה לו החלטת הרשות המאשרת בדבר ההכרה בפגיעתו כפגיעת איבה, או בתוך שלושה חודשים מיום קביעת דרגת נכותו לצמיתות, אם הוא נכה פ”א.
בחר נפ”א בגימלה לפי חוק הביטוח הלאומי, יקוזזו מהגימלה, המגיעה לו בגין התקופה שקיבל תגמול כנפ”א, הסכומים ששולמו לו כתגמול לפי חוק התגמולים לנפ”א בתקופה זו. המוסד לביטוח לאומי ואוצר המדינה יתחשבנו ביניהם על עניין זה.
חוק התגמולים לנפ”א זה או חוק הביטוח ליתום
ביחס ליתום מסדיר החוק את הבחירה בין תביעת תגמול לפי חוק התגמולים לבין תביעת גימלה ליתום לפי חוק הביטוח הלאומי.
החוק קובע כי יתום משני הוריו שמתקיימים לגביו, עקב היותו יתום, התנאים המזכים בתגמול לפי חוק זה ובגמלה לפי חוק הביטוח, יהיה זכאי מכוחו של כל אחד מהוריו, לתגמול או לגמלה לפי בחירתו ובלבד שלא יבחר בגמלאות לפי חוק זה, מכוחם של שני ההורים. מכאן שהיתום יכול לבחור את מקור קבלת התגמול בגין כל הורה ממנו התייתם, ובלבד שלא יקבל תגמול כפול מכוח חוק התגמולים לנפ”א.
הבחירה בין תגמול לפי חוק התגמולים לנפ”א לבין גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי מכוחו של הורה אחד תיעשה תוך ששה חדשים מהיום שבו נמסרה ליתום ההודעה על זכאותו לגימלה או לתגמול, ועד שלא בחר כאמור ישולם לו תגמול לפי חוק זה; ואולם אם לפני קרות המאורע המזכה בתגמול לפי חוק זה שולמה לו גימלה מכוח חוק הביטוח, יימשך תשלום הגימלה מכוח חוק הביטוח עד לבחירה.
לא הודיע היתום על בחירתו תוך ששת החודשים הנתונים לו, יראו כאילו בחר בתגמול או בגימלה ששולמו לו באותה תקופה.
יתום שבחר בגמלה או בתגמול בגין הורה אחד שנפטר, ועם חלוף הזמן נפטר גם הורהו השני, רשאי לבחור מחדש במקור הפיצוי בתוך שישה חודשים מיום שנתייתם מהורהו השני.
בחר היתום בגימלה לפי חוק הביטוח הלאומי, יקוזזו מהגימלה, המגיעה לו בגין התקופה שקיבל תגמול כנפ”א, הסכומים ששולמו לו כתגמול לפי חוק התגמולים לנפ”א בתקופה זו. המוסד לביטוח לאומי ואוצר המדינה יתחשבנו ביניהם על עניין זה.
בחר היתום בתגמול לפי חוק התגמולים לנפ”א, ישולם התגמול בניכוי הסכומים ששולמו לו כגימלה לפי חוק הביטוח בתקופה שבעדה מגיע לו התגמול, ואוצר המדינה יחזיר למוסד את הסכומים שנוכו כאמור.
יתום שהוא קטין, יראו בכל מקום בסעיף זה שבו מדובר ביתום כאילו מדובר באפוטרופוס שלו.
תגמולים לפי חוק זה ותגמולים או פיצויים לפי חוקים אחרים
החוק מסדיר הזכות לבחור בין תגמול לפי חוק התגמולים לנפ”א לבין חוק אחר (פקודת הנזיקין וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים) לפיו משתלם תגמול מאוצר המדינה למי שזכאי לכך עקב מאורע אחד. החוק קובע כי מי שנפגע כאמור זכאי לבחור באחד המקורות לפיצוי בגין פגיעתו. דרך הבחירה וכללי הבחירה נשאבו בשינויים המחוייבים מחוק הנכים (סעיף 36) ומחוק משפחות החיילים (סעיף 21) והם שמכתיבים את אופן הבחירה.
כאשר מדובר בזכאות שלא עקב מאורע אחד, לתגמול לפי חוק זה ולפי חוק אחר שלפיו משתלם תגמול מאוצר המדינה, זכאי הנפגע לקבל את שתי הגמלאות גם יחד.
סעיף 36 לחוק הנכים עוסק בתשלומים לפי חוק הנכים ולפי חוק אחר. אם נמצה את ההוראות הרבות בסעיף 36 ונתאים אותם בשינויים המחויבים לעניינם של נפ”א נראה כי נכה נפ”א אשר זכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק התגמולים לנפ”א והוא זכאי בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות הסעיף.
ראשית, התובע, בין אם הוכר כנפ”א ובין אם טרם הוכר כנפ”א, רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר. כמו כן רשאי הנכה לפעול בשני מישורים (או יותר) במקביל. אבל, בכל מקרה לא יזכה הנכה בפיצויים מכמה מקורות במקביל, כלומר או שיקבל תשלומים לפי חוק הנכים, או שיקבל פיצויים לפי חוק אחר. קבלת פיצוי, ולו חלקי בלבד, מאחד המקורות, מונעת גביית פיצוי מהאחר (מלבד במקרה מסוים המתואר בסעיף קטן (5) לסעיף 36(א) ויפורט בהמשך).
לבחירה, ממי לקבל פיצוי, ישנה משמעות חדה ביותר. משבחר נכה בתשלום פיצויים לפי חוק אחר, זכאי הוא על פי חוק הנכים לקבל את סמל הנכים, וזאת בלבד. אין הוא זכאי לזכות נוספת או טובת הנאה או כל סכום לפי חוק זה.
מעבר לחשיבות הרבה שיש למקור הפיצוי ישנה חשיבות נוספת גם לגורם שקובע את דרגת הנכות במקרים של תאונות דרכים. סעיף 6ב. לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי דרגת נכות שנקבעה על פי כל דין, תחייב לגבי תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים. כלומר, אם ועדה רפואית לפי חוק הנכים קבעה את נכותו של תובע, אז קביעה זו תחייב גם בבית משפט בהליכים לפי חוק הפיצויים (הכל הכפוף לחריגים שבחוק ובפסיקה).
על פי סעיף 36 המדינה רשאית לתבוע כל גורם אחר שישפה (ישיב לידיה) אותה בגין תשלומים ששילמה לנכה בנסיבות בהן אותו גורם אחראי לאירוע. תביעה זו היא תביעה מיוחדת לשיפוי לפי חוק ולא תביעה נזיקית רגילה, המדינה אינה צריכה להוכיח את הנזק שנגרם לנכה אלא זכאית לכל סכום ששילמה לו.
ההליך הוא עניינה של המדינה אל מול המזיק ו/או חברת הביטוח שביטחה את המזיק או את הניזוק. השיפוי עורר מחלוקות רבות בין האחראים האחרים לבין המדינה, אך חלקו של הנכה במחלוקות אלו הוא זעיר וזניח.
יחד עם זאת, חלה על הנכה החובה לסייע לקצין התגמולים/פקיד תביעות במימוש זכות השיפוי של המדינה. הנכה חייב להושיט לקצין התגמולים/פקיד התביעות כל עזרה שביקש ולסייע לאוצר המדינה בכל פעולה סבירה שיידרש לעשות; כמו כן עליו להימנע מכל פעולה שעלולה לפגוע בשיפוי המדינה.
אם לא יסייע התובע למדינה במימוש זכותה לשיפוי הוא צפוי לסנקציה קשה של שלילת זכויות או מקצתן בהתאם לשיקול דעתו של קצין התגמולים.
על פי סעיף קטן 5 לסעיף 36(א) יכול נכה, בנסיבות מסוימות, לבחור בקבלת פיצוי לפי חוק אחר, אף לאחר שקיבל זכויות לפי חוק הנכים. החוק קובע כי כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה בתביעת שיפוי, רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה, התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין-תגמולים תמורת כל יתר טובות-הנאה שקיבל מכוח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תפקע זכותה של המדינה לתבוע בתביעת שיפוי כנגד המזיק, והנכה יהא זכאי לתבוע (הכוונה כנראה לקבלת פיצוי) לפי החוק האחר.
כדי לממש את זכותו זו, צריך הנכה לקבל את הסכמת קצין התגמולים למהלך. לפי מה מחליט קצין התגמולים אם לתת הסכמתו למהלך? קצין התגמולים שוקל שורה ארוכה של שיקולים, מעבר לשקילת הסיכוי לזכות בתביעה נגד המזיק וגובה הפיצוי הצפוי; למשל: גיל, שיעור הנכות, מצב משפחתי, הכשרה מקצועית, סיכויי שיקום, מעמד כלכלי ועוד. מערכת שיקולים זו צריכה להביא את קצין התגמולים להכרעה באם יש ליתן לנכה פיצוי קטן אך בשיעור קבוע לכל ימי חייו או שמא יש להתיר לו לנסות ולזכות בפיצוי חד-פעמי גדול יותר. כאן יכנס שיקול פטרנליסטי של טובת הנכה והנכות ממנה הוא סובל לגדר השיקולים של קצין התגמולים.
סדר הדברים בלשונו של סעיף זה מעמיד מכשלה בפני נכה חסר אמצעים, שכן תנאי למימוש תביעתו כנגד המזיק, הוא השבה מלאה של כל התשלומים בפועל שקיבל לפי חוק זה. הדבר נדון בבית המשפט אשר קבע כי אין מניעה שהסדר מתאים, לעתים עם ערבויות או התחייבויות, יהא בו כדי לקיים את הוראת הסעיף ולאפשר לנכה חסר אמצעים לתבוע לפי החוק האחר.
מה קורה אם המדינה הגיעה להסדר עם מי שצריך לשפות אותה לגבי הסכומים ותנאי תשלומם, ולפתע מחליט הנכה לבחור בפיצוי לפי החוק האחר? במקרה כזה קובע החוק כי אם הגיעה המדינה לידי הסכם בכתב בדבר הפיצויים עם האדם החייב בהם לפי החוק האחר ונקבע בהסכם, שיעור הפיצויים ותנאי תשלומים, לא יהא הנכה זכאי לשיעור ולתנאים שונים מאלה שנקבעו בהסכם, אפילו אם עדיין לא נגבו הפיצויים על-ידי המדינה. בכך “כבול” הנכה לתנאי הסכם תשלומים בין המדינה לבין המזיק.
נפגעי פעולות האיבה, הנכים, כפופים להסדר האמור בבחירת מקור הפיצוי בנסיבות האמורות. השכולים, האלמנות והיתומים כפופים למנגנון דומה מאוד שבסעיף 21 לחוק המשפחות. על פי סעיף 21 ההבדל המשמעותי הוא הפעלת שיקול דעתו של קצין התגמולים בעניין כפל התגמול ותגמול מלא לנצרכים.
ההוראה בדבר בחירת הזכויות בחוק התגמולים לנפ”א אינה פוגעת באמור בסעיף 34 לחוק שירות המדינה (גמלאות) ובסעיף 32 לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות), הקובעים אפשרות לגבייה חלקית או מלאה לפי שני החוקים.
סעיף 32 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) (נוסח משולב), תשמ”ה – 1985 קובע כי הזכאי עקב מאורע אחד לגימלה לפי חוק זה ולגימלה לפי חוקי השיקום, הברירה בידו לבחור באחת מהן.
בחר בגימלה לפי חוק זה, יהיה זכאי לקבל גם עשרים וחמישה אחוזים מהגימלה לפי חוקי השיקום ואת כל שאר הזכויות המגיעות לפיהם, אולם מי שבחר בקיצבה לפי סעיף 14(ד)(2) או זכאי לקיצבה לפי סעיף 23, יהיה רשאי לקבל את מלוא התגמולים נוסף לקיצבה לפי סעיפים אלה ואין רואים קיצבה זו כהכנסה לענין חוקי השיקום.
הזכאי שלא עקב מאורע אחד לגימלה לפי חוק זה ולגימלה לפי חוקי השיקום, זכאי לקבל את שתי הגימלאות גם יחד.
בן-זוג ויתומים של זכאי לקיצבת פרישה שנפטר, והם זכאים מחמת פטירתו לתגמולים לפי חוק משפחות החיילים או שהמירו את זכותם לתגמולים לפי סעיף 30 לחוק האמור, יהיו זכאים, על אף האמור בהוראות האחרות של סעיף זה, למחצית קיצבתם לפי סעיף 24, אם אותו זכאי, אילולא נפטר, היה זכאי לקיצבה לפי סעיף 14(ד)(2), ולרבע מהקיצבה האמורה – בכל מקרה אחר; בנוסף לקיצבה יהיו זכאים למלוא התגמולים זולת אם הומרו לפי סעיף 30 לחוק האמור, ואין רואים אתה קיצבה כהכנסה לענין חוקי השיקום.
לפי סעיף 34 חוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב), תש”ל – 1970 הזכאי עקב מאורע אחד לקיצבה לפי פרק זה ולגימלה לפי חוקי השיקום – הברירה בידו לבחור באחת מהן, אולם משפרש עובד מהשירות ועקב הפרישה נהיה לזכאי גם לגימלה לפי חוקי השיקום מחמת שינוי בשיעור הכנסותיו, לא יגרע הדבר מזכויותיו לגימלאות לפי חוק זה.
בחר בקיצבה לפי פרק זה, יהיה זכאי לקבל גם עשרים וחמישה אחוזים מהגימלה לפי חוקי השיקום ואת כל שאר הזכויות המגיעות לפיהם.
הזכאי, שלא עקב מאורע אחד, לגימלה לפי חוק זה ולגימלה לפי חוקי השיקום, יהא זכאי לקבל את שתי הגימלאות גם יחד.
סעיף קטן זה יחול, לגבי הזמן שלאחר כ”ז בתשרי תשכ”ח (31 באוקטובר 1967), אף על מי שפרש עד אותו יום, ובלבד שאם קיבל הטבות פרישה מאוצר המדינה עקב הפרישה מן השירות, הוחזרו הטבות אלה לפי כללים ותנאים שנקבעו בתקנות.
על אף האמור לעיל עובד שפוטר מהשירות מחמת נכות כמשמעותה בחוק הנכים, שלקה בה באותו שירות ודרגתה היא 35% או יותר, וזכאי הוא בגללה לתגמולים לפי חוק הנכים, יהיה זכאי לקיצבה לפי סעיף 20(א) וכן למלוא התגמולים והזכויות המגיעים לו לפי חוק הנכים.
תגמול לבן משפחה של חייל שנפטר בשל פגיעת איבה
במקרה של חייל שנפטר עקב פגיעתו בפעולת איבה והוכר כחייל שנספה במערכה, יהיו בני משפחתו (אלמן, יתום או הורה שכול) זכאים לתגמול לפי חוק משפחות חיילים בלבד, ואת המנוח יראו כחייל שנספה במערכה לכל דבר ועניין. הקביעה היא חד משמעית ועל אף מה שנאמר בסעיף הנוגע לזכות הבחירה. בעניין זה אין זכות בחירה.
תגמול לנכה לפי חוק הנכים ולפי חוק התגמולים נפ”א
נכה שנפגע בפעולת איבה והוא הזכאי לתגמולים כנכה לפי חוק הנכים ולפי חוק זה (כגון חייל שנפגע בפעולת איבה),יהא זכאי לתגמול לפי חוק הנכים בלבד ופגיעת האיבה תיחשב כאילו היתה חבלה שאירעה בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו.
תגמולים לנכה ובן משפחה לפי מספר חוקים
סעיף זה מתייחס לנפגע אשר זכאי עקב מאורע אחד גם לתגמול בגין נכות שנגרמה לו בפגיעת האיבה וגם לתגמול כבן משפחה של אדם שנפטר בפעולת האיבה בנסיבות המזכות בתגמול לפי חוק הנכים או חוק המשפחות. במקרה כזה יהא הנפגע זכאי לגמלאות משני המקורות (חוק תגמולים לנפ”א וחוק הנכים או חוק המשפחות); אלא אם כן הוא מקבל תגמול כנצרך או כמחוסר פרנסה לפי אחד החוקים האמורים.
הסעיף מוסיף וקובע כי סכום התגמול המגיע לזכאי לפי אחד החוקים האמורים לא ייחשב כהכנסה לעניין קביעת סכום התגמול המגיע לו לפי החוק האחר.
מניעת כפל טובות הנאה
אדם אשר הוכר לפי חוק נפגעי פעולת איבה וקיבל טובת הנאה כל שהיא, ולאחר מכן נעשה זכאי לפי חוק אחר, לא יקבל שנית את אותה טובת ההנאה.
תגמולים לנפ”א ממספר עילות
אדם שנפגע בפעולת איבה בכמה אופנים המזכים אותו בתגמולים לפי חוק התגמולים לנפ”א (כגון, הורה שכול שהוא גם נכה) זכאי לבחור בסיבה/עילה אשר תזכה אותו בתגמול. וזאת אלא אם כן חוק הנכים או חוק משפחות החיילים מונעים זאת ממנו וקובעים את המקור ממנו יקבל פיצוי.
על פי סעיף 10א. לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי”ט – 1959, נפגע אדם בפגיעת איבה והוא הוכר, לפני הפגיעה או לאחריה, כנכה הזכאי לתגמולים לפי חוק זה, יראו את הפגימות מפגיעת האיבה כאילו הן תוצאה של חבלה שאירעה בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות, ודרגת נכותו תיקבע מחדש; בסעיף קטן זה, “פגיעת איבה” – כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש”ל – 1970. מי שאילולא הוראות סעיף קטן (א) היתה פוקעת זכותו לקבל תגמולים לפי חוק זה, יחדלו ההוראות האמורות לחול לגביו מהיום שבו היתה זכותו פוקעת כאמור.
על פי סעיף 20א. לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש”י – 1950, הוכר בן משפחה של נספה כבן משפחה של אדם שנפטר מפגיעת איבה, יראו את האדם שנפטר מפגיעת האיבה כאילו היה חייל שנספה במערכה;
על אף החובה לבחור בעילה אחת, במקרים מסוימים, זכאי נפגע לקבל ממספר עילות במקביל בשיעורים שונים:
מי שהוכר כהורה שכול וכאלמן – זכאי לתגמול מכוח אחת העילות לפי בחירתו, ולמחצית התגמול המשתלם לבודד מכוח העילה האחרת.
מי שהוכר כנכה וכבן משפחה – ישולמו לו תגמולים מכוח שתי העילות, ובלבד שאינו מקבל תגמול כנצרך או כמחוסר פרנסה.
מי שהוכר כהורה שכול, כאלמן וכנכה – ישולמו לו תגמולים כמי שהוכר כהורה שכול וכאלמן ובנוסף לכך תגמול כנכה, ובלבד שאינו מקבל תגמול כנצרך או כמחוסר פרנסה.
נפ”א שנפגע בפגיעת איבה נוספת, תיקבע דרגת נכותו מחדש, ויראו את כל הפגימות מפגיעות האיבה השונות כאילו מקורן בפגיעת איבה אחת.
תביעה לבית הדין לעבודה
כנגד כל החלטה של פקיד תביעות או של המוסד לביטוח לאומי בתביעה לתגמול לפי חוק נפגעי פעולות האיבה, שאינה מניחה את דעתו של התובע, רשאי התובע להגיש תביעה אך ורק (הסמכות היא יחודית בעניין זה) לבית הדין האזורי לעבודה. בכך משמש למעשה בית הדין האזורי לעבודה מעין ערכאת ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי. על החלטת בית הדין האזורי לעבודה ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה.
באדיבות, עורך דין צבאי עומר יעבץ