נפגעי פעולות איבה {הספר} – תגמול לנכה

מערכת התגמולים לנפגעי פעולות האיבה הנכים נקבעה בסעיף 4 לחוק התגמולים לנפ”א. לשונו של הסעיף שואבת את הסעיפים המתאימים מחוק הנכים ולמעשה משווה את תגמוליהם של נפגעי פעולות האיבה שנקבעה להם דרגת נכות לתגמוליהם של נכי צה”ל. הוראת סעיף 4 שואבת גם סעיפים שאינם נוגעים לתגמול והם הוכנסו במקומם המתאים בספר זה. בפרק זה נתאר את מערכת התגמולים כפי שהיא “מיובאת” בשינויים המחויבים. 

 

משנקבעה דרגת נכותו של נכה, הוא זכאי לתגמולים חודשיים או למענק חד פעמי בהתאם לדרגת נכותו. פרק זה עוסק בתגמול או במענק לו זכאי הנכה שהוכר בהתאם לדרגת נכותו. הפרק כולל אזכור של תקנות שונות שהותקנו מכוח חוק הנכים ומתייחסות לעניין, תקנות אלו נשאבו באמצעות תקנות מתאימות מכוח חוק התגמולים לנפ”א כמתואר בפרק העוסק במסגרת החוקית.

 

יודגש כי גובהם של התגמולים והסכומים מתעדכן בתקופות שונות. לכו יש לפנות בעניין גובהם המעודכן של סכומים אלו ישירות למוסד לביטוח לאומי.

 

תגמול ומענק בגין נכות

 

בקביעת שיעור התגמולים קובע החוק בסעיף 5 הוראה כללית בנוגע לזכאים לתגמול, ולאחר מכן מסייג אותה בסעיף 4 לחוק (אשר נכנס לתוקף בשנת 1996), אשר קובע את הזכות למענק חד פעמי.

 

תגמולים לנכים בשיעור של 10% – 100%

 

סעיף 5 לחוק קובע את תשלום התגמולים לנכים בדרגת נכות 100%-10%.  לפי הסעיף, נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ – 10% ישלמו לו, כל עוד הוא נכה כאמור, תגמולים בשיעור של אחוז אחד משכרו הקובע לכל אחוז שבדרגת נכותו. נכה בדרגת נכות הפחותה מ – 10% אינו זכאי לתגמול או למענק.

 

אופן החישוב

 

על פי לשון סעיף 5 לחוק, זכאי נכה, שדרגת נכותו היא 10% ומעלה, לתגמול. גובה התגמול הוא מכפלת שני גורמים : [א] אחוזי נכות – נקבעים על ידי הועדה הרפואית בהתאם למבחנים בתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות); [ב] השכר הקובע – מוגדר בפרק הראשון לחוק הנכים כ105.1%- מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המנהלי ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחתו.

 

התגמול מוצמד בסעיף זה לשכרם של עובדי המדינה ומתעדכן בהתאם (דירוג שכר של עובד מדינה בדרגה בינונית). מעבר לכך, במשך שנים התעדכן התגמול בחקיקה בהתאם לסעיף 3 לחוק הנכים הקובע את סמכותו של שר האוצר להעלות שיעורים. התגמול הבסיסי אינו מתחשב בעבודתו הקודמת של הנכה, בנתונים משפחתיים או אחרים וביכולת פרנסתו כלל, הסכומים קבועים ושווים לכל נפש בהתאם למשתנים הקבועים בחוק.

 

מענק חד-פעמי לנכים בדרגת נכות 10% – 19%

 

סעיף 4 לחוק הנכים הוסף לחוק בשנת 1996, הסעיף (וסעיפים נוספים הקשורים אליו) חלים על נכים שהגישו תביעתם לאחר 01/01/1996 אך אינם חלים על נכים שהגישו תביעתם לפני תאריך זה. הסעיף קובע כי נכה בדרגת נכות בין 10% ל – 19% זכאי למענק חד פעמי בלבד במקום תגמולים. מעבר למענק זה אין הנכה זכאי לתגמולים כאלה או אחרים לפי חוק זה, ולמעשה הנכה נפלט ממערכת השיקום. נכים בדרגת נכות 10% עד 19% המקבלים תגמולים עוד לפני ה – 01/01/1996 יכולים להחליף את תגמוליהם במענק חד פעמי על פי כללים שבתקנות.

המענק ניתן לפי הפירוט הבא (1% = כ- 32.8 ש”ח):

 

 (1) לנכה שדרגת נכותו 10%, 10% מהשכר הקובע, כפול 108 (כ – 35,000 ש”ח);

(2) לנכה שדרגת נכותו 11%, 11% מהשכר הקובע, כפול 125;

(3) לנכה שדרגת נכותו 12%, 12% מהשכר הקובע, כפול 142;

(4) לנכה שדרגת נכותו 13%, 13% מהשכר הקובע, כפול 155;

(5) לנכה שדרגת נכותו 14%, 14% מהשכר הקובע, כפול 166;

(6) לנכה שדרגת נכותו 15%, 15% מהשכר הקובע, כפול 175;

(7) לנכה שדרגת נכותו 16%, 16% מהשכר הקובע, כפול 185;

(8) לנכה שדרגת נכותו 17%, 17% מהשכר הקובע, כפול 193;

(9) לנכה שדרגת נכותו 18%, 18% מהשכר הקובע, כפול 201;

(10) לנכה שדרגת נכותו 19%, 19% מהשכר הקובע, כפול 215 (כ – 134,000 ש”ח);

 

מועד תשלום המענק

 

המענק ישולם מיד לאחר חלוף המועד להגשת ערעור על החלטה של הועדה הרפואית בדבר דרגת הנכות הקבועה או אם הוגש ערעור כאמור, לאחר החלטת הועדה הרפואית העליונה בערעור.

 

הגדלת דרגת הנכות לאחר קבלת המענק

 

סעיף 4א. לחוק הנכים מטפל במקרים של החמרת דרגת הנכות או קביעה חדשה לאחר שכבר שולם המענק לנכה. נכה שלא שולם לו מענק ושונתה דרגת נכותו לא יזדקק לסעיף זה כיוון שאין לו תגמול להשיבו.

 

במקרה שהנכה קיבל את המענק ועלתה דרגת נכותו כך שהוא זכאי לתגמולים, בודקים כמה חודשים חלפו מהיום הקובע (היום בו הוא היה זכאי לתגמולים שבמקומם קיבל מענק) עד לשינוי דרגת נכותו. אם מספר החודשים שחלפו קטן מהמספר שמופיע כמכפיל האחוז מהשכר החודשי בטבלה לעיל, צריך לנכות מהתגמולים שיקבל מעתה סכום מסוים.

 

סעיף זה מחלק, באופן רעיוני-תיאורטי, את המענק שניתן לנכה למספר חודשים מאז מועד הכרתו. באם עלתה דרגת הנכות בתוך תקופת חודשים אלו, יש לנכות מתגמוליו של הנכה את הסכום עבור אותם חודשים בהם הוא מקבל תגמול בגין דרגת נכותו החדשה כמפורט בפסקה (2).

 

פסקה (2) רואה את הנכה כמי שהיה זכאי לתגמול חודשי, בהתאם לדרגת נכותו הראשונה, לפי סעיף 5 מהיום הקובע. מכפלת מספר החודשים, מהיום הקובע ועד מועד תחילת קבלת התגמול לפי דרגת הנכות החדשה, בגובה “התגמול החודשי” תצביע על הסכום לו היה זכאי הנכה כאילו קיבל תגמול חודשי בהתאם לדרגת נכותו הראשונה. יש להפחית סכום זה מהמענק שקיבל הנכה, והתוצאה תיתן לנו את הסכום העודף שקיבל הנכה במסגרת המענק (ולו אינו זכאי מאחר והוא מתחיל לקבל תגמולים לפי דרגת נכותו החדשה). סכום זה יש לנכות מתגמוליו של הנכה בעתיד.

 

שיעור הניכוי

 

כמה ינוכה מתגמוליו של הנכה בעתיד? החוק השאיר זאת לקביעת שר הביטחון בתקנות ושיעור הניכוי נקבע בתקנות 4,5 לתקנות הנכים (מענק לנכים שדרגת נכותם 10 עד 19 אחוזים), תשנ”ו – 1996.

 

התקנות קובעות כי ניתן לנכות עד פי 4 מהתגמול אותו היה מקבל עבור הנכות הראשונה שנקבעה לו. שיעורי הניכוי הם הדרגתיים כך שבכל מקרה יקבל הנכה תגמולים בגובה התגמול המינימאלי (ל – 10%) .

 

שיעור התגמול הוא לפי השיעור ביום הניכוי ולא לפי שיעורו ביום מתן המענק.

 

שינוי דרגת הנכות לאחר חלוף חודשים כמספר הקובע

 

במקרה שחלף מספר חודשים גדול יותר מהמספר הקובע (המכפיל של התגמול החודשי לפי המענק), לא ינוכה מהתגמולים לנכה סכום המענק.

 

מקדמה בנכות זמנית וקיזוזה

 

סעיף 4ג. לחוק בא לסייע בידו של נכה שנקבעה לו דרגת נכות זמנית בשיעור של 10% עד 19% עד לקבלת המענק או התגמולים לאחר קביעת נכות קבועה. הסעיף מאפשר לקצין התגמולים לתת לנכה מקדמה על חשבון המענק או התגמול.

 

סכום המקדמה לא יעלה על מכפלת אחוזי נכותו בשכר הקובע ובמספר החודשים עד לבדיקתו על מנת לקבוע את דרגת נכותו מחדש.

 

לשר הביטחון, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ניתנה סמכות לקבוע את שיעור המקדמה שיקבל הנכה על חשבון המענק. שר הביטחון עשה כן בתקנה 2 לתקנות הנכים (מענק לנכים שדרגת נכותם 10 עד 19 אחוזים), תשנ”ו – 1996; וקבע כי גובה המקדמה יהא מכפלת 10% מהשכר הקובע (כ – 328 ש”ח) במספר החודשים עד הבדיקה הבאה.

 

במידה ודרגת נכותו של הנכה לא תשתנה בבדיקה החדשה, המקדמה תנוכה מהמענק שיקבל הנכה; במידה ותגדל דרגת נכותו כך שיהא זכאי לתגמולים, תנוכה המקדמה כאילו נוכה המענק מהתגמולים. לשר הביטחון, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ניתנה סמכות לקבוע את שיעור ניכוי המקדמה מהתגמולים. שר הביטחון עשה כן בתקנה 3 לתקנות הנכים (מענק לנכים שדרגת נכותם 10 עד 19 אחוזים), תשנ”ו – 1996; וקבע כי המקדמה תנוכה כפי שהיה מנוכה מענק מהתגמולים (עד פי 4 מערך התגמול החודשי).

 

תגמולים למחוסר פרנסה

 

נכה, שדרגת נכותו מעל 10% והמקבל תגמולים (מתחת ל – 19% מקבלים מענק בלבד) שהוא מחוסר פרנסה, זכאי לתגמול מיוחד במסלול שונה ממסלול סעיף 5 לחוק הנכים (במקום תגמולים רגילים ולא בנוסף עליהם).

 

לשם כניסה תחת הגדרת “נכה מחוסר הכנסה” יש לעמוד בשני תנאים מצטברים:

1. אין לנכה הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה או שהכנסתו אחרי ניכוי תגמולים אלה, פחותה ממחצית שכרו הקובע;
2. הוכיח הוא לפקיד התביעות, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכולתו, כדי לקבל הכנסה או להגדילה עד למחצית השכר הקובע.

 

לצורך הוכחת חוסר פרנסה  לנכי צה”ל הותקנו תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר-פרנסה), תשי”ג – 1953. לנפגעי פעולות האיבה הותקנו תקנות מיוחדות לעניין זה, הן תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשל”א – 1971. התקנות לנפ”א מפנות אמנם לתקנות שנקבעו עבור נכי צה”ל לצורך ההגדרות וההקבלה אך משנות מעט את הכללים להוכחת חוסר הפרנסה. התקנות מפנות את הנכה לשיקום מקצועי ודורשות כי יעשה ככל יכולתו להשתכר מעיסוק ו/או ממשלח יד. על פי התקנות נכה יהא זכאי לתגמול מחוסר פרנסה אם אין ביכולתו להתפרנס והוא אינו מתפרנס מעבודה או מעסק ולא שוקם בפועל מחמת פגיעתו. התקנות אינן פשוטות ומתייחסות לדקויות טכניות ויש לבחון היטב את ההחלטות לגבי הנכים חסרי הפרנסה. על כל פנים, במידה והמצב האובייקטיבי מצדיק זאת, יש לפנות לקבלת התגמול ו/או לקבל הפנייה להמצאת האישורים המתאימים לקבלת התגמול.

 

גובהו של “תגמול מחוסר פרנסה” נקבע בחוק לפי פירוט מסוים שנביאו כלשונו, ואת הסכומים המשתמעים ממנו ככל שהם נכונים למועד רישומם:

 

1. לנכה שדרגת נכותו מ- 10% עד 18% – 41.7% מהדרגה הקובעת (כ- 2060ש”ח), ואם יש לנכה ילד –9% מהדרגה הקובעת (כ- 3000ש”ח);
2. לנכה שדרגת נכותו מ- 19% עד 39% – 60.9% מהדרגה הקובעת (כ- 3000ש”ח), ואם יש לנכה ילד – 86.7% מהדרגה הקובעת (כ- 4300ש”ח);
3. לנכה שדרגת נכותו מ- 40% עד 100% – 86.7% מהדרגה הקובעת (כ- 4300ש”ח), ואם יש לנכה ילד –4% מהדרגה הקובעת (כ- 5550ש”ח);

מעבר לפירוט באחוזים, לנכה מחוסר פרנסה, שאין לו בן משפחה שהוא ילד משולמת תוספת של 10% מתגמוליו, ולנכה מחוסר פרנסה שיש לו בן משפחה שהוא ילד משולמת תוספת של 20% מתגמוליו וכך מתקבלים הסכומים האמורים.

 

בתגמול מחוסר הכנסה ניתן להכיר גם למפרע. כלומר שנכה שהוכר זכאי לקבל את הפרשי התגמולים באופן רטרואקטיבי למועד הגשת בקשתו.

 

תגמול זה הינו תגמול לפי החוק ואותו רשאי לאשר פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי, משום כך על החלטה בעניין זה ניתן לערער לבית הדין לעבודה כעל החלטה בכל בקשה אחרת.

 

תגמולים מיוחדים – “נצרך”

 

תגמולים מיוחדים ידועים בכינוי “נצרך” בשל מצבו של הנכה המקבל אותם. תגמולים אלו מוענקים לפי סעיף 7 לחוק הנכים לנכים שמצבם קשה במיוחד. נכים אלו מקבלים תגמולים במסלול שונה מתגמולים לפי סעיף 5 או מתגמולי מחוסר פרנסה (במקום תגמולים אלו ולא בנוסף עליהם).

 

לתגמולים מיוחדים זכאים נכים שדרגת נכותם היא 50% ומעלה והם מוגדרים כ”נצרך”.

 

“נצרך“

 

“נצרך” הוא אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו.

 

“אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו” לפי הגדרת החוק הוא “אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו בגלל מום גופני או שכלי ואין סיכוי נראה לעין שאפשר יהיה לשקמו אי פעם”.

 

כלומר, לתגמול נצרך זכאי נכה העומד בשלושה תנאים:

 

• נכותו אינה פחותה מ- 50%.
• אין לו הכנסה כדי מחיה (בהתאם להגדרה בתקנות שתפורט בהמשך).
• אינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין סיכוי סביר שיהיה ניתן לשקמו בעתיד.

 

תקנות הנכים (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו ולהכרת הכנסה כדי מחיה), תשי”ג – 1953 מגדירות את הכללים לקביעת זכאות תגמול זה. לפי התקנות,  “אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו” הוא סטטוס משפחתי או כללי מסוים (לא מיוחס לנכות גופנית) המגביל את האדם מלהשתכר למחייתו. “הכנסה כדי מחיה” היא ההכנסה המספקת למחייתו של אדם ושל התלויים בו ונקבע בתקנות סף לקביעת הכנסה זו. 

 

תנאים אלו נבחנים על ידי סניף המוסד לביטוח לאומי אשר צריך להכין דוח מפורט בעניין הכולל את בקשת הנכה (אם הוגשה כזאת בכתב), פירוט דרגות הנכות וההגבלות התפקודיות, בחינת הנכה על ידי וועדת כושר עבודה או ועדה פסיכיאטרית, דוח באשר ליכולותיו האינטלקטואליות/השכלתיות והסתגלותיות של הנכה, הערכת יכולת השיקום של הנכה בהסתמך על ניסיונות שיקום שהיו בעבר, אם היו, אישורי הכנסה ועוד נתונים נוספים.

 

את התיק בעניין זה תקבל “הרשות” – היא הגוף המוסמך להחליט בעניין זה, אליה תופנה בקשת הנכה. הרשות ממליצה לפקיד התביעות באשר למתן התגמול והחלטה בעניין היא של פקיד התביעות; מכאן שההחלטה בעניין ניתנת לערעור כפי שמערערים על כל החלטה של פקיד התביעות. סניף המוסד ינהל מעקב אחרי מצבו של הנכה על מנת לבחון את המשך תשלום התגמול. תגמול נצרך מאושר למשך שנה, במקרים מסוימים, ובצמוד לתקפות אחוזי הנכות, ניתן לאשר תגמול ברציפות למשך 3 שנים ומעל גיל 65- לצמיתות. החלטה על הפסקת/שינוי תגמול נצרך ניתנת גם כן לערעור כהחלטת פקיד התביעות.

 

גובה התגמולים המיוחדים לנכה 59% – 50% שהוא נצרך הוא 124.4% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 22 של הדירוג המנהלי (כ – 6325 ש”ח) ואם יש לנכה ילד – 138.2% מהדרגה הקובעת (כ – 7028 ש”ח).

 

לנכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 60% והוא נצרך תשולם תוספת לתגמוליו המיוחדים דלעיל כמפורט להלן:

 

1. לנכה שדרגת נכותו מ- 60% עד 69% – תשולם תוספת של 5% מן התגמולים שהיו משתלמים לפי סעיף 5 אילו לא היה נצרך (להלן – התגמולים הרגילים);
2. לנכה שדרגת נכותו מ- 70% עד 79% – תשולם תוספת של 10% מן התגמולים הרגילים;
3. לנכה שדרגת נכותו מ- 80% עד 89% – תשולם תוספת של 15% מן התגמולים הרגילים;
4. לנכה שדרגת נכותו היא מ- 90% עד 100% – תשולם תוספת של 20% מן התגמולים הרגילים.
5. לנכה שדרגת נכותו היא 100% מיוחדת שנקבעה לפי כללים שפורטו בתקנות – תשולם תוספת של 40% מן התגמולים הרגילים.

 

דרגת נכות מיוחדת כאמור בסעיף קטן (5) לעיל נקבעת בתקנות הנכים עבור נכות קשה במיוחד (כגון: עיוורון מלא, שיתוק בשתי גפיים (פרפלגיה או קוודרופלגיה), וקטיעת שתי גפיים). התקנות המסדירות את קביעת דרגת הנכות המיוחדת הן תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת-נכות מיוחדת), תשכ”ו – 1965.

 

המשמעות של קביעת דרגת נכות מיוחדת היא מרחיקת לכת מבחינת זכויות הנכה הרבה מעבר לתגמוליו. הקביעה בתקנות היא שרירותית (סוגי נכויות וחומרתן שאינה מחייבת לקושי הנכות) אך לא ניתן לעקוף את האמור בהן.

 

בית המשפט פסק כי גם בתגמול נצרך, כמו בתגמול מחוסר הכנסה, ניתן להכיר למפרע למועד הגשת הבקשה ושינוי אחוזי הנכות.

 

הכנסה מכל מקור אחר

 

מהתגמולים המיוחדים מנכים את החלק מהכנסת הנכה (שלא מתגמולי חוק הנכים) העולה כדי מחצית הסכום שנקבע כהכנסתו כדי מחייה (ראה הגדרה בסעיף 1 לחוק ובכללים שבתקנות); יש לציין כי המוסד דורש מן הנכים, ובמיוחד אלה הזוכים לקבלת תגמול “נצרך” הצהרה שנתית בדבר הכנסותיהם ואישור מהמוסד לביטוח לאומי, כי אינם זוכים לגמלה. אי מתן ההצהרה יכול להביא להפסקת תשלום התגמול.

 

אם נכה, 50% ומעלה, מקבל קצבה, ולא הכנסה מעבודה או עסק, העולה על הסכום כדי מחיה שנקבע לנכה, תנוכה הקצבה כך, שבכל מקרה, לא יפחת התגמול מהתגמול הבסיסי אשר מגיע לנכה לפי סעיף 5 לחוק הנכים, קרי, בהתאם לדרגת נכותו ולשכר הקובע.

 

עדכון תגמול נכה שהגיע לגיל פרישה

 

סעיף 7א. לחוק הנכים קובע תוספת תגמול לנכים שהגיעו לגיל פרישה (לגבר  – גיל 65, לאישה  – גיל 60) ואשר מקבלים תגמול רגיל לפי סעיף 5 לחוק ואינם זכאים לתגמולים מיוחדים לפי החוק.

 

לתגמול רגיל ניתנת תוספת של 10% בלבד. עם הגיע הנכה לגיל הפרישה בא החוק להיטיב מצבו אך לא להכיר בו כמחוסר הכנסה.

 

עם זאת, במקרה שהנכה היה מחוסר פרנסה בטרם הגיעו לגיל הפרישה, וקיבל תגמול בהתאם, הרי שעם הגיעו לגיל זה יופחתו תגמוליו ל – 80% מערכם.

 

מימון צרכים מיוחדים

 

סעיף 7ב. לחוק הנכים עוסק בתוספת למימון צרכים מיוחדים. הסעיף קובע כי לנכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 40% ישולם, בנוסף לתגמולו, סכום חודשי למימון צרכים מיוחדים הנובעים מנכותו, כפי שייקבע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת.

 

התוספת למימון צרכים מיוחדים הוסדרה בתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (תשלום למימון צרכים מיוחדים), [התשנ”ז – 1997] בסכומים קבועים אשר הוצמדו לשינויים בתגמוליו של הנכה. אגף השיקום קבע “משקולות” לפיהן משתלם התשלום לתוספת זו. המשקולות מבוססות על פעילויות אותן אין הנכה יכול לבצע בכוחות עצמו. קביעת מספר המשקולות תלוי במספר רב של משתנים ונציג להלן את עיקריהם, אך יש לבחון כל מקרה לגופו על מנת לקבוע את שיעור המשקולות להן זכאי נכה.

 

נכה שדרגת נכותו היא 40% ויותר ונכה (אישה) המנהלת משק בית עצמאי שדרגת נכותה 25% ויותר, יקבלו תשלום עבור צרכים מיוחדים עם התגמול הבסיסי החודשי. שיעור התשלום ייקבע בהתאם למספר המשקולות על פי דרגת הנכות ומצבו המשפחתי של הנכה.

 

נכה בדרגת נכות 40% עד 100% (כולל), רווק, גרוש או אלמן לו ילדים קטינים עד גיל 15, זכאי לתוספת תשלום לצרכים מיוחדים כנגד הצגת אישור, המעיד על השינוי במצבו המשפחתי, בפני עובד הרווחה בסניף.

 

נכה בדרגת נכות 50% עד 100% (כולל) שהתאלמן וכל עוד הוא אלמן, ואין לו ילד קטן מגיל 15, זכאי לתוספת תשלום לצרכים מיוחדים כנגד הצגת תעודת פטירה של בת הזוג בפני עובד הרווחה בסניף.

 

נכה (גבר) שהגיע לגיל 65 שנה ונכה (אישה) שהגיעה לגיל 60, בדרגת נכות 50% עד 100% (כולל) זכאים לשיעור כפול של תשלום לצרכים מיוחדים (אלא אם כן הם מקבלים שיעור כפול של התוספת בשל מצבם המשפחתי). נכה (אישה) בדרגת נכות 50% עד 100% (כולל) זכאית לתוספת תשלום לצרכים מיוחדים בשלושת החודשים האחרונים להריונה ובששת החודשים הראשונים לאחר הלידה. התשלום יבוצע כנגד הצגת אישור רפואי בפני עובד הרווחה בסניף.

 

נכה פגוע לב שדרגת נכותו 40% או יותר יקבל תשלום לצרכים מיוחדים לפי דרגת נכותו הכוללת (צירוף אחוזי הנכות על חשבון השירות ואחוזי הנכות שלא על חשבון השירות).

 

לנכים משותקים, קטועים, עיוורים ושרופים נקבעות משקולות בנפרד לפי סוג פגימתם, חומרתה ומצבם המשפחתי.

 

התשלום מבוצע לזכאי, במישרין, עם התגמול החודשי.

 

אלמנתו של נכה שנפטר לפני הגיעו לגיל 65 תקבל תשלום למימון צרכים מיוחדים במשך 3 שנים מפטירתו (אך לא תהא זכאית להכפלתו בשל גילה).

 

תוספת מעל לגיל 55

 

תוספת זו, כמו גם תוספת פרישה מוקדמת, הוספו בצו מיוחד השואב סעיפים אלו מחוק הנכים לנפ”א. סעיף 7ג. לחוק קובע תוספת תגמול לנכה בגיל 55 ויותר. סעיף זה בא להוסיף על תגמוליו של נכה המתבגר המתקשה בתפקוד בשל גילו ונכותו ושאינו מקבל תגמול מיוחד כלשהו. הסעיף קובע כי:

 

1. נכה בן 55 שנים או יותר, שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 50%, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות;
2. נכה בן 55 שנים או יותר שדרגת נכותו היא 100% מיוחדת שנקבעה על פי כללים שפורטו בתקנות, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.

 

תנאי סעיף זה הוסדרו בתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה כנדרש ופורסמו בתקנות הנכים (תוספת תגמולים בשל גיל לנכה בתפקודי היציבה וההליכה ולנכה בעל דרגת נכות 100% מיוחדת), התשמ”ד – 1984.

 

התקנות קובעות כי את הנכות המשולבת של תפקודי היציבה וההליכה יקבע רופא מוסמך ראשי או רופא מוסמך מקומי שמונה בהתאמה על ידי המוסד לביטוח לאומי. על החלטה של רופא מוסמך מקומי ניתן לערער לרופא מוסמך ראשי, והחלטתו של האחרון בעניין תהא סופית.

 

תקנה 2 לתקנות אלה קובעת את התנאים לקביעת נכות משולבת. התקנה קובעת כי לא תיקבע נכות משולבת של תפקודי היציבה וההליכה לעניין תקנות אלה, אלא לנכה שגילו 55 שנים או יותר ונקבעה לו דרגת נכות שאינה פחותה מ- 50% בשל אחת מאלה:

 

• פגיעה בגפיים התחתונות;
• פגיעה באגן הירכיים;
• פגיעה בעמוד השדרה עם נזק למערכת העצבים השגרתית;
• פגיעה בעמוד השדרה עם נזק בתנועתיות עמוד השדרה למעט פגיעה בעמוד השדרה הצוארי;

 

נכה עונה על הגדרת התקנות זכאי לתוספת לתגמוליו לפי הפירוט הבא :

1. אם גילו מ – 55 שנים עד 57 שנים – 7% מן השכר הקובע כאמור בסעיף 1 לחוק. ניתנת תוספת של 7% מהתגמול החודשי לנכה 100% (השכר הקובע) לתגמוליו;
2. עולה על 57 שנים עד 59 שנים – 14% מן השכר הקובע;
3. עולה על 59 שנים – 21% מן השכר הקובע; ובלבד שסך כל תגמוליו עם התוספת האמורה ועם התוספות האחרות לפי החוק, למעט לפי סעיף 7א(א) ולפי סעיף 7ד, לא יעלו ביחד על השכר הקובע כמשמעותו בחוק.

 

סך כל התגמול לא יעלה על תגמוליו של נכה בדרגת נכות 100%.

 

נכה בשיעור של 100% מיוחדת יקבל תוספת באחוזים כאמור לעיל מהתגמול המשתלם לנכה 100%.

 

תוספת עקב פרישה מוקדמת

 

סעיף 7ד. מגדיר את התוספת המיוחדת לתגמוליו של נכה עקב פרישה מוקדמת מעבודתו.

 

הסעיף קובע כי נכה בן 50 שנים או יותר (לא יותר מ – 64 שנה), ודרגת נכותו מעל 50% (ניתן מעל 35% לצמיתות), ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה המוסד לביטוח לאומי קבע באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי, או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה על 37% מן המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג האחיד, והכל בשיעורים ובאופן שייקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

 

בהתאם לסעיף זה הותקנו תקנות הנכים (תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת לנכה בתפקודי היציבה וההליכה), התשמ”ד – 1984.

 

התקנות קובעות כי את הנכות המשולבת של תפקודי היציבה וההליכה יקבע רופא מוסמך ראשי או רופא מוסמך מקומי שמונה בהתאמה על ידי המוסד לביטוח לאומי. על החלטה של רופא מוסמך מקומי ניתן לערער לרופא מוסמך ראשי, והחלטתו של האחרון בעניין תהא סופית.

 

תקנה 2 לתקנות קובעת את התנאים לקביעת נכות משולבת. התקנה קובעת כי לא תיקבע נכות משולבת של תפקודי היציבה וההליכה לעניין תקנות אלה אלא לנכה שנתקיימו בו כל אלה:

 

1. גילו 50 שנים או יותר ונקבעה לו דרגת נכות שאינה פחותה מ- 50% בשל אחת מאלה:

• פגיעה בגפיים התחתונות;
• פגיעה באגן הירכיים;
• פגיעה בעמוד השדרה עם נזק למערכת העצבים השדרתית;
• פגיעה בעמוד השדרה עם נזק בתנועתיות עמוד השדרה למעט פגיעה בעמוד השדרה הצוארי;

2. הוא אינו מסוגל, לפי קביעת רופא מוסמך כאמור בתקנה 1, לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו;
3. הוא הוכיח, להנחת דעתו של קצין התגמולים, כי פרש כליל מעבודתו וכי אינו עובד בכל עבודה או עסק;
4. הוא הוכיח כי אינו מקבל קצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי;
5. הוא הוכיח, להנחת דעתו של קצין התגמולים, כי הכנסתו מכל מקור שהוא אינה עולה על פי שניים מהשכר הממוצע במשק, כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ”ח – 1968 – אם הוא רווק, ופי שלושה – אם הוא בעל משפחה.

תקנה 3 קובעת כי במידה והתקיימו בנכה כל האמור לעיל תשולם לו תוספת לתגמוליו על פי גילו לפי הטבלה הבאה:

 

 

התוספת לתגמולים	גיל הנכה
הסכום הבסיסי = 71.1%  ממשכורת עובד מדינה בדירוג יט(2) של הדירוג האחיד = 2478 ש”ח	50-60
80% מהסכום הבסיסי	60-61
70% מהסכום הבסיסי	61-62
60% מהסכום הבסיסי	62-63
40% מהסכום הבסיסי	63-64
20% מהסכום הבסיסי = 495 ש”ח	64 ומעלה

 

יודגש כי סעיפים 7ג. ו 7ד. אינם חלים על נכה מחוסר פרנסה או על נכה הזכאי לתגמולים מיוחדים או על נכה המקבל תגמול לצורך טיפול רפואי.

 

עיכוב תגמול

 

שולמו לנכה כספים למעלה מן התגמול המגיע לו, רשאי פקיד התביעות לעכב את תשלומו של תגמול המגיע לנכה, עד אשר הסכום שעוכב יהיה שווה לאותם הכספים; ובלבד שבשום חודש לא יעוכב סכום העולה על שליש התגמולים המגיעים לנכה באותו חודש.

 

פקיעת זכות לגמלה

 

נכה שלא גבה תגמול או הענקה תוך שנתיים מיום התשלום או תוך שמונה-עשר חודש מיום תחילת תקפו של החוק, הכל לפי התאריך המאוחר יותר – תפקע זכותו לקבלם, אלא אם הורה פקויד התביעות הוראה אחרת.

 

שינוי בהרכב משפחת הנכה

 

במידה וחל שינוי בהרכב משפחתו של נכה, ושינוי זה מזכה את הנכה בהגדלת תגמוליו, חייב הוא להודיע על כך לסניף המוסד תוך שנתיים מיום השינוי; הודיע לאחר שנתיים מיום השינוי, יהא זכאי להגדלת תגמוליו רק מתאריך מסירת ההודעה.

 

פקיד התביעות רשאי לדרוש מנכה להגיש לו אחת לשנה הצהרה על הרכב משפחתו ועל פרטים אחרים העשויים להשפיע על התגמולים שהוא זכאי להם לפי חוק זה; לא נענה הנכה לדרישה תוך ששים יום מיום מסירתה, רשאי פקיד התביעות להורות כי ישולמו לנכה עד למסירת ההצהרה על פרט מסוים תגמולים המחושבים כאילו אותו פרט אינו משפיע על שיעור תגמוליו.

 

תגמולים אחרי פטירתו של נכה

 

סעיף 20א. עוסק בתגמולים אחרי פטירתו של נכה. למרות שאין הוראה מפורשת בחוק, השוללת ירושה בזכות לתגמולים, קבע בית המשפט כי אין זכות לירושת תגמול על פי חוק הנכים (אחרת ישולמו תגמולים לצאצאי הנכה עד אין קץ ותיווצר תוצאה בלתי נסבלת). יחד עם זאת מסדיר הסעיף המשך תגמול ל”תקופת חסד”.

 

סעיף 20א., מטבע העניין בו הוא עוסק, מפנה לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תשי”י – 1950 (להלן – חוק משפחות החיילים), וקובע כי נפטר נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, ולפי חוק משפחות חיילים, אין משלמים אחריו תגמולים, יוסיפו לשלם את התגמול בשיעור שהיה משתלם אותה שעה, עד תום שלושים וששה חדשים מסוף החודש שבו אירעה הפטירה, לידי בן המשפחה שהורה עליו הנכה לפי סעיף 39א., ובאין הוראה – לידי בן-זוגו, ובאין בן-זוג, לידי בן המשפחה שהורה עליו פקיד התביעות.

 

הסעיף מתייחס לנכה שנפטר שאין משלמים אחריו תגמולים. מכאן שלאחר מות הנכה יש מקום לבחון זכאות לפי חוק משפחות חיילים, בד”כ במקרי מוות כתוצאה מהנכות (אם כי יש לבחון את הוראות החוק בדקדקנות), ואם אין הנותרים אחרי הנכה זכאים לתגמול לפי חוק זה אזי זכאי בן המשפחה כמפורט בסעיף לתגמול לפי סעיף 20א.(א) לחוק הנכים במשך 3 שנים מסוף החודש בו נפטר הנכה. תקופה זו הינה ‘תקופת חסד’ והסתגלות אשר מעניק החוק לבין משפחתו של נכה שנפטר ואין משלמים אחריו תגמולים.

 

סעיף 20א.(א) מדבר על המשך תשלום התגמולים בלבד ללא יתר הזכויות העומדות לנכה או לנותרים מוכרים לפי חוק משפחות חיילים.

 

תגמול לאחר ‘תקופת החסד’

 

עוד קובע סעיף 20א. כי הייתה בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) דרגת נכותו של הנכה ערב פטירתו 50% או יותר והיה אותה שעה נצרך, ישולמו לבן זוגו, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם לאלמנה לפי סעיף 7(ב)(1) או (2) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש”י – 1950, לפי העניין, כל עוד אין לבו הזוג הכנסה כדי מחיה, כאמור באותו חוק וכל עוד היה ממשיך להיות זכאי לתגמולים לפי החוק האמור, אילו היה בן זוג של חייל שנספה במערכה כאמור באותו חוק; לא היה לנכה ערב פטירתו בן זוג אך היה לו יתום כמשמעותו בחוק משפחות החיילים, או נפטר בן זוגו של הנכה שנפטר והותיר אחריו יתום כאמור של הנכה, ישולמו ליתום, בתום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), תגמולים בשיעור המשתלם ליתום לפי סעיף 9 לחוק משפחות החיילים, כל עוד הוא יתום כמשמעותו באותו חוק.

 

בתום שלושים ושישה החודשים בהם מקבל בן המשפחה תגמול לפי סעיף 20א.(א) מתחילה מערכת חדשה של תגמולים לפי סעיף 20א.(ב) השאובה מחוק משפחות חיילים וזאת, כאמור, כשהמדובר בנכה נצרך שדרגת נכותו 50% או יותר (כתנאים מצטברים).

 

תנאי נוסף לתגמול לפי סעיף זה הוא העמידה בתנאי ההגדרה של “בן זוג/יתום של חייל שנספה במערכה” לפי חוק משפחות חיילים. עמידה זו מצריכה התקיימותה של מערכת עובדתית לפי חוק זה (שאין זה המקום לדון בה) והכרה רשמית של פקיד התביעות.

 

דרגת נכות מיוחדת ופגיעה בראש

במקרה של דרגת נכות מיוחדת ופגיעות ראש קשות הגורמות לנכות מיוחדת מתייחסים לבני משפחתו של הנכה, לאחר מותו, כבני משפחה של נספה, הטעמים הטראגיים לקביעה זו ברורים.

 

החוק קובע כי נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, וערב פטירתו היה בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור בסעיף 7(ד) אף אם לא היה נצרך, או שדרגת נכותו הייתה 90% או יותר עקב פגיעה בראשו מסוג שנקבע לעניין זה בתקנות והיה אותה שעה נצרך, רואים אותו כחייל שנספה במערכה כאמור בחוק משפחות החיילים.

 

פגיעה בראש הוגדרה בתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (פגיעה בראש), [תש”ם – 1980] כפגיעה בראש עם נזק מוחי כתוצאה מחבלה חיצונית ואשר לה דרגת נכות של 90% או יותר.

 

סילוק מלוות שיקום

 

נכה שקיבל מלווה שיקום (מלווה שניתן לצורך שיקום, שיכון או דיור) מהמוסד לביטוח לאומי, צריך להחזירו. החוק קובע מנגנון השבת מלווה שיקום לפיו רשאי פקיד תביעות – לגבי נכה הזכאי לתגמולים – להורות שיעכבו מתגמוליו החודשיים חלק שאינו עולה על שליש מהם עד שהמלווה יסולק במלואו.

 

דין יתרות תגמולים לנכה שנפטר

 

סעיף 39א. מיישב את אשר יעשה עם יתרות התגמולים אשר מגיעות לנכה שנפטר. הסעיף קובע כי אם נפטר נכה ובשעת מותו הגיעו לו תשלומים מכוח החוק, ישולמו הסכומים, על אף האמור בדיני הירושה, לידי מי שהנכה הורה בכתב לפקיד התביעות; לא הורה הנכה – ישולמו לבן-זוגו, ובאין בן-זוג – ליורשיו.

 

בסעיף הונהג, לצורך הכרעה במאבקי ירושה אפשריים ככל שהדבר נוגע לתגמוליו של נכה, מנגנון פשוט יחסית להעברת יתרות התגמולים, בלא שפקיד התביעות יצטרך להמתין להכרעה במאבקי ירושה; ניתן לראות כי חוק הירושה אינו חל על תגמוליו של נכה עד לשלב האחרון שבסופו של סעיף זה.

 

נשאלת השאלה ממתי מגיעים לנכה שנפטר תשלומים מכוח החוק, האם רק לאחר שהוכר כנכה או גם לאחר הגשת תביעתו ובטרם הוכר כנכה (במקרה שנפטר בשלב זה)?

 

בית המשפט קבע בעניין זה כי אין מקום להבחין בין נכה שכבר הוכר כנכה על-פי החוק, לבין נכה שנפטר לאחרהגשת תביעתו ובטרם שהוכר כנכה. סעיף 39א. קובע למעשה כי אין סיבה שהמוסד לביטוח לאומי יצא נשכר ממותו של הנכה.

 

דין נכה במאסר

 

סעיף 40 לחוק הנכים קובע מה יעשה בתגמוליו של נכה במאסר. הסעיף קובע כי נכה המרצה עונש-מאסר – לא ישולם לו תגמול בעד תקופת-מאסר; אך פקיד התביעות רשאי להורות שהתגמול, או מקצתו, ישולם לאדם שהנכה חייב במזונותיו.

 

מעבר לעמוד הבית – לחץ כאן