נפגעי פעולות איבה {הספר} – קביעת דרגת נכות

 

נפגע אדם בפגיעת איבה ונגרמה לו נכות, יש לקבוע את דרגת נכותו בגין פגיעת האיבה. נקודה זו היא נקודה משמעותית ביותר עבור הנכים נפגעי פעולות איבה, ושאת משום שבהתאם לדרגת הנכות שתיקבע לאדם יחתכו זכויותיו.

 

עניין קביעת דרגת הנכות הוסדר בסעיף5 לחוק התגמולים לנפ”א. הסעיף קובע כי התנאי הראשוני לקביעת דרגת נכות הוא אישור הרשות המאשרת כי פגיעה שאירעה לנפגע היא פגיעת איבה.

 

את דרגת הנכות קובע רופא או ועדה רפואית שנתמנו לעניין קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, אך הנכות תיקבע בהתאם למבחנים והכללים שהותקנו על פי סעיף 10(ב) לחוק הנכים, בתיאומים ובשינויים שקבע שר העבודה והרווחה בתקנות. כלומר שדרגת הנכות תיקבע לפי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש”ל – 1969.

 

על החלטת הרופא הועדה הרפואית ניתן לערור לפני הועדה הרפואית לעררים שנתמנתה לעניין עררים על קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי.

 

ההסדרים לקביעת דרגת הנכות שאובים מחוק המוסד לביטוח לאומי בפרק העוסק בנפגעי עבודה. את ההסדרים הללו ניתן לתאם לנפגעי פעולות האיבה כדלקמן:

 

על פי הסדרים שאובים אלו רשאים הרופא או הועדה הרפואית לקבוע דרגה שאינה יציבה, אף בשיעור העולה על הקבוע במבחנים, ובלבד שהשיעור לא יעלה על 100% והוא יכול להיות מלפני היום שבו נקבע, ולעתיד לא יהיה ליותר משנה אחת מהיום שבו נקבע.

 

בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעת האיבה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעת האיבה.

 

שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע הוראות מיוחדות בדבר חישוב דרגת הנכות, לענין סעיף קטן לגבי כלל הנכים או לסוגים.

 

חלק מההסדרים שנשאבו הם הגדרות שונות הנוגעות לנכות אותן ניתן להתאים לנפ”א כך:

 

“דרגה יציבה”, של נכה פעולת איבה – דרגת נכות שאינה לזמן מוגבל ואינה זמנית.

“דרגה שאינה יציבה”, של נכה פעולת איבה – דרגת נכות שהיא לזמן מוגבל או זמנית.

 

ההסדרים כוללים גם את ההוראות הנוגעות לערר על קביעת דרגת הנכות ולערעור על החלטת ועדת העררים :

 

הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הועדה הרפואית לעררים.

 

אופן הרכבתה של הועדה הרפואית לעררים, סמכויותיה וסדרי עבודתה יהיו כפי שנקבע.

 

ועדה רפואית לעררים תוכל להיעזר ביועץ שאינו רופא; השר יקבע את דרכי מינויו של יועץ כאמור.

 

החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא.

 

המועד לערעור לבית הדין לעבודה נקבע בתקנות ה ביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), תשל”ז – 1977 לשלושים יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער.

 

על ועדה רפואית ועל ועדה רפואית לעררים יכולים לערער גם הנכה הנבדק וגם המוסד לביטוח לאומי. הועדה הרפואית היא נייטראלית ועצמאית בהחלטותיה, הגם שמקום מושבה במוסד לביטוח לאומי.

 

יודגש כי על פי הסדרים אלו קביעת דרגת הנכות, על ידי ועדה רפואית או ועדת ערר, היא תנאי מוקדם לכל תובענה לענין נכי פעולות איבה בפני בית הדין לעבודה; הקביעה תחייב את בית הדין לעבודה.

 

עניין זה של הועדות הרפואיות ושיוכן, מבחינה מערכתית, לביטוח הלאומי עורר ומעורר קשיים רבים ובעיקרם החשש ממשוא פנים של הועדה הרפואית. בפני בית הדין לעבודה עלו לדיון לא אחת טענות שונות כנגד הועדות הרפואיות וכנגד תפקודן ובית המשפט גיבש כללים שונים המכתיבים את פעולת הועדות הרפואיות.

 

פסיקת בית הדין לעבודה ובית המשפט המחוזי מלמדת מה היא אותה “נקודה משפטית” בה ניתן לערער על החלטת ועדת עררים ובאילו עניינים הוגשו ערעורים בעניין. כל עניין נבחן לגופו והעקרון המנחה קובע כי שאלות עובדתיות ורפואיות לא יהוו בסיס לערעור לעומת שאלות שבמשפט והנוגעות לכללי מינהל תקינים. על מנת להמחיש עניין זה נציג מספר מקרים בהם הוגשו ערעורים לבית הדין לעבודה באשר לועדות רפואיות הנוגעות לנפגעי פעולות איבה.

 

בית הדין אינו יכול להתערב בקביעת ועדה רפואית באשר לממצאים הרפואיים ומשמעותם ובאשר לקשר שבין ממצאים אלו ופגיעת האיבה, אך בית הדין יתערב מקום בו הועדה הרפואית התעלמה מתלונות הנבדק או מתיעוד רפואי של פגימותיו. ועדה רפואת צריכה להתייחס לחוות דעת רפואית של מומחה מטעם מערער אשר הוצגה בפניה.

 

אי הנמקה של החלטת הועדה היא נקודה משפטית הראויה לערעור בפני בית הדין, וכמוה הנמקה לקויה ובלתי מספקת.

 

הרכב הועדה גם הוא עניין הראוי לערעור. על ההרכב לכלול מומחים אשר תחום מומחיותם נוגע לפגימותיו של הנכה הנבדק.

 

פגיעת ועדה רפואית בכללי הצדק הטבעי, שהם כללים מנחים בעבודת המנהל הציבורי התקין, היא נקודה משפטית הראויה לערעור. כך גם מקרים של טעות בולטת על פני הפסק ופגיעה בזכותו של מערער להביא ראיותיו וטענותיו בפני הועדה הרפואית יכול ויצדיקו ערעור על החלטת הועדה הרפואית.

 

ויודגש, כל מקרה נבחן לנסיבותיו ולכל מקרה נסיבות שונות. אין למהר ולערער על החלטת הועדה הרפואית ללא עיון מעמיק ויסודי בהחלטתה וללא בחינה מקצועית של ההחלטה.

 

קביעת דרגת הנכות

 

המכשיר שמשמש את הועדה הרפואית לקביעת דרגת נכותו של הנכה הוא תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש”ל – 1969. תקנות אלו הותקנו מכוחו של סעיף 10(ב) לחוק הנכים העוסק בקביעת דרגת נכות. לתקנות אלו ישנה תוספת מפורטת הכוללת את המבחנים השונים המאפשרים קביעת דרגת נכות.

התקנות הותקנו על ידי שר הביטחון מכוחו של חוק הנכים. לכן על תקנות אלו לעמוד במבחני הסבירות הקבועים בפסיקה ואל לו למתקין התקנות לנסות לעקוף באמצעותן (או באמצעות המבחנים שבתוספת) את כוונתו של המחוקק.

 

הגדרות

 

התקנות כוללות מספר הגדרות מתוכן ניתן ללמוד ולקבוע את סוג הפגימה ואת היחס שיש לתת לה במסגרת התקנות והמבחנים (ההגדרות המפורטות להלן, מתייחסות לקביעת דרגת הנכות אך יש להן גם משמעות לשאלת ההכרה כנכה על פי החוק – עניין אשר נידון בחלק העוסק בהכרת נכות).

“פגימה” – מחלה או ליקוי גופני או שכלי שנפגע בו אדם;

“פגימה מוסבת” – פגימה הנובעת מחבלה או מחלה שאירעו בזמן השירות עקב השירות;

“פגימה מוחמרת” – פגימה הנובעת מהחמרת מחלה כשאותה החמרה אירעה בזמן השירות עקב השירות;

“פגימה מוכרת” – פגימה מוסבת או פגימה מוחמרת.

אנו רואים כי גם התקנות מתייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בקביעת זהות הפגימות. פגימה מוכרת יכולה להיות פגימה שהשירות הצבאי הסב אותה לאדם, או פגימה שהשירות הצבאי החמיר אותה באדם.

“מבחן” – מצב מסוים של פגימה שנקבעו לו אחוזי-נכות בין בתקנות אלה ובין בתוספת.

תובעים שונים טענו כי מאחר וניתן לשייך את פגימותיהם למבחנים שונים לקביעת דרגת נכות, כי אז מדובר בפגימות שונות ולא בפגימה הנובעת מפגימה מוכרת. בית המשפט קבע כי “פגימה” ו”מבחן” אינם מושגים זהים. דרגת הנכות נקבעת על פי המבחנים לכל פגימה. יש להתאים מבחן לפגימה ולא פגימה למבחנים.

לעניין זה ישנה חשיבות גם ביחס לתקנה 9. כדי שתוכר פגימה הנובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת אין די בכך שתיקבע על פי מבחן שונה, אלא יש לעמוד בכל תנאיה של תקנה 9 (קיומה של פגימה נפרדת ועצמאית) – ראה בהמשך בדיון בתקנה 9.

“כושר שלם” -כושר גופני ושכלי שלם של אדם שאין לו פגימה;

“כושר לקוי” – יתרת אחוזי הכושר השלם לאחר שהופחתה ממנו דרגת הנכות;

“מבחן החל על הנכה” – מבחן החל על הנכה בזמן קביעת דרגת-נכותו;

“מבחן החל על הנכה בתאריך מסוים או בתקופה מסוימת” – מבחן החל על הנכה בתאריך מסוים או בתקופה מסוימת, בהתאם לחומר הקיים בזמן קביעת דרגת-נכותו;

“אין נכות” – ממצא רפואי שאין לקבוע בגינו דרגת נכות כי אין בו פחיתה של הכושר לפעול פעולה רגילה; ההחלטה לעניין זה ניתנת בידי קצין התגמולים.

 

קביעת דרגת הנכות

 

תקנה 6 לתקנות קובעת כי אחוזי הנכות יחושבו לפי תקנה 2 או תקנה 3 לפי העניין.

תקנה 2 קובעת כי דרגת-נכות של נכה שנפגם פגימה מוכרת אחת היא אחוזי הנכות שנקבעו למבחן החל על אותו נכה.

תקנה 3 קובעת כי דרגת נכות של נכה שנפגם מספר פגימות מוכרות היא הסכום המשוקלל של אחוזי הנכות שנקבעו למבחנים החלים על אותו נכה.

 

הסכום המשוקלל מחושב באופן הבא:

 

מתחילים מהמבחן המעניק את אחוזי הנכות הגבוהים ביותר, את אחוזי הנכות הללו שמים ב”סל הנכות”, מפחיתים את אחוזי הנכות הללו מ – 100% וזהו כעת כושרו החדש של הנכה. אחוזי הנכות בגין המבחן השני בגובהו מחושבים מתוך הכושר החדש, מונחים גם הם ב”סל הנכות” ומופחתים מהכושר החדש וכך הלאה; להלן דוגמא לביצוע החישוב:

 

הכושר החדש	אחוזים ל”סל הנכות”	הכושר	אחוזי הנכות
70%	30%	100%	30%
63%	7%	70%	10%
59.85%	3.15%	63%	5%

 

טבלה זו מתארת את דרך חישוב נכותו המשוללת של אדם על פי תקנה 3. בסופו של חישוב מסכמים את אחוזי הנכות שבתוך “סל הנכות” וזו דרגת נכותו של אדם. בטבלה דלעיל הנכות היא – 40.15%.

 

יצוין כי, על פי חישוב זה, לא ניתן להגיע בפגימה מורכבת ל – 100% אלא רק בפגימה שהמבחן עליה נותן 100% נכות.

 

פגימה מורכבת זוגית

 

פגימה זו אינה מוגדרת בתקנות אך משמעותה פגימה באיברים זוגיים בגוף (עיניים, ידיים, רגליים, כליות, ריאות וכו’).

 

לפי תקנה 3(ב) דרגת-נכות של פגימה מורכבת זוגית תיקבע בהתאם להגבלה בתפקידי הגוף הנובעת מהפגימה הזוגית, אם לא נקבע לפגימה זו מבחן מיוחד; דרגת הנכות האמורה לא תעלה על דרגה המהווה צירוף של דרגות-נכות שייקבעו לפגימה הימנית ולפגימה השמאלית אילו אותן פגימות היו פגימות בודדות לפי תקנה 2, ובלבד שבשום אופן אין לקבוע לפגימה מורכבת זוגית דרגת-נכות העולה על 100%.

 

תקנה 3(ג) קובעת – נפגם נכה מספר פגימות מוכרות וביניהן גם פגימה מורכבת זוגית, יראו לעניין חישוב דרגת הנכות את דרגת הנכות שנקבעה לפגימה המורכבת הזוגית לפי תקנת-משנה (ב) כדרגת-נכות שנקבעה לפגימה בודדת.

 

תקנה 7 לתקנות קובעת כי דרגת נכות לפגימה מוחמרת המהווה פגימה מורכבת זוגית תקבע על פי החישוב כאילו הפגימה המוחמרת היא פגימה מוסבת (לשון התקנה אומרת כי “מותר” לקבוע זאת, אך סביר להניח כי כך אמנם יעשה).

 

תגובה נפשית

 

תקנה 4 לתקנות קובעת כיצד יש להתחשב בתגובה הנפשית לפגיעה הגופנית. התקנה אינה עוסקת בפגיעה נפשית ישירה אלא בפגיעה נפשית תוצאתית של הפגיעה הגופנית.

 

התקנה קובעת כי דרגת הנכות הקבועה לצד כל פגימה גופנית כוללת גם את התגובה הנפשית הנובעת ממנה; אולם הועדה הרפואית רשאית לקבוע דרגת נכות נוספת עבור התגובה הנפשית, כמפורט בסעיף 34 לתוספת (מבחן מיוחד לתקנה זו), אם מצאה כי התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה.

 

מקרים מיוחדים של נכות הנובעת מפגימה מוחמרת

 

תקנה 8 היא תקנה “מעניינת” אשר באה לסייע בידה של הועדה הרפואית לחשב את אחוזי הנכות לפגימה המוחמרת במקרים מיוחדים. מתקין התקנות בא לסייע ויצא מבלבל, לפחות ככל שהדבר נוגע לגורמים המנסים לפרש את התקנה. ראשית כוללת התקנה מספר הגדרות:

“שלב מוסב” – שלב בהתפתחות פגימה הנובע מהחמרת המחלה שאירעה לנכה בזמן שירותו עקב שירותו.

“שלב בלתי-מוסב” – שלב בהתפתחות הפגימה שאינו נובע מהחמרת המחלה שאירעה לנכה בזמן שירותו עקב שירותו אלא ממהלכה הטבעי של המחלה ואשר היה בא גם לולא ההחמרה האמורה.

“היפגמות” -החלקים בגופו של הנכה והפעולות הגופניות או השכליות שלו שנפגמו על ידי הפגימות.

“חלק מוסב בהיפגמות” – אותו חלק בהיפגמות שנגרם על ידי פגימה מוכרת.

“חלק בלתי-מוסב בהיפגמות” – אותו חלק בהיפגמות שלא נגרם על ידי פגימה מוכרת.

“היפגמות מוסבת באופן חלקי” – היפגמות שיש בה חלק מוסב וחלק בלתי-מוסב.

 

לאחר הגדרות אלו מסביר מתקין התקנות כיצד יש לברור בין הפגימה אותה יש לייחס לשירות הצבאי לבין זו שאינה קשורה לשירות הצבאי.

 

היו השלבים או החלקים בהיפגמות מוסבת באופן חלקי של נכות הנובעת מפגימה מוחמרת, קשורים, תוך תקופה מסוימת, אלא באלה, בצורה שאין להבדיל באופן מתקבל על הדעת בין שלבים או חלקים מוסבים לבין שלבים או חלקים בלתי-מוסבים, מותר לקבוע לגבי הנכות האמורה דרגת-נכות השווה לחלק מסוים שייקבע מתוך אחוזי הנכות, שיפסקו מזמן לזמן תוך אותה התקופה, לגבי אותו נכה, כאילו הפגימה שממנה נובעת הנכות הייתה פגימה מוסבת בלבד.

 

תקנה זו ספגה ביקורת בפסיקה בשל ניסוחה הלקוי. בית המשפט העליון הביע את אי שביעות רצונו מהניסוח, ממנו לא ניתן ללמוד את “כוונת המשורר” (בפסק דין חריטן). בית המשפט החליט (בהערת אגב) כי נראה לו שמתקין התקנות התכוון שבמקרה כזה יתייחסו גם לחלק/שלב המוסב וגם לחלק/שלב הבלתי מוסב, כאילו היו פגימה מוסבת ותקבע דרגת נכות כוללת.

 

אנו מצרים על כך שלא נוכל להוסיף ולהאיר עניין זה. ההימנעות ממתן פרשנות והתייחסות לתקנה זו נובעת מחוסר היכולת לפענח את לשון התקנה, וכל פרשנות כללית שתינתן תחטא ללשון התקנה. כל שנותר הוא לקבל את האמור בתקנה זו כלשונה ולהתמודד עם כל מקרה לגופו ביחס לתקנה זו.

 

פגימה הנובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת

 

תקנה 9 עוסקת בפגימה עקיפה (לשירות הצבאי) הנובעת ישירות (באופן בלתי אמצעי) מהפגימה המוכרת הישירה (לשירות הצבאי).

 

תקנה 9 קובעת כי במקרה בו פגימה מסוימת שהנכה נפגם בה, נובעת באופן  בלתי-אמצעי מפגימה מוכרת שנפגם בה אותו נכה, רואים אותה פגימה כפגימה מוכרת, אף אם איננה נובעת באופן בלתי-אמצעי מחבלה, מחלה או החמרת מחלה שאירעו בזמן השירות עקב השירות.

 

כלומר אם יש פגימה הנובעת באופן ישיר מפגימה מוכרת גם אם אינה נובעת מהחבלה, מחלה, או החמרת המחלה שהביאו להכרה בפגימה זו, יש להכיר בה כפגימה מוכרת. מדובר על פגימה חדשה ונפרדת ולא על התפתחות או החמרה של מחלה שהוכרה, שאז יש לתבוע הגדלה של אחוזי הנכות. אין מדובר בפגימה המנותקת מהפגימה המוכרת (שאז אין לה כל קשר לנכות או לחוק הנכים), אלא בפגימה המנותקת מהאירוע הצבאי או הנסיבות הצבאיות שגרמו לנכות. למשל: מחלה חדשה הפורצת בעקבות מחלה אחרת שהוכרה כנכות, כאשר המחלה החדשה אינה קשורה לשירות הצבאי.

 

התקנה עוסקת בשני רבדים של פגימה. ברובד הראשון מצויה הפגימה המוכרת, וברובד השני, הפגימה העצמאית החדשה שנובעת מהפגימה המוכרת. החמרה של הפגימה המוכרת נשארת ברובד הראשון, במסגרת החמרה, ורק פגימה חדשה יוצרת את הרובד השני. לרוב, הבעיה במקרים אלו הוא הקשר הסיבתי והבלתי אמצעי, בין הפגימה החדשה לפגימה הישנה.

 

תקנה 9(ב) קובעת כי לצורך דיון בבקשתו של נכה להכרה בפגימה עקיפה, רשאי יושב ראש ועדה רפואית לדרוש מנכה אישור רפואי מתאים. כלומר שעל נכה להצטייד באישור כזה (עדיף חוות דעת רפואית מבוססת ולא די לדעתנו ב”אישור”) המוכיח טענתו ואין די בטענות סתמיות בעניין זה.

 

 הוראות מיוחדות

 

תקנה 10 כוללת מספר הוראות מיוחדות לצורך חישוב דרגת הנכות:

 

• א. בקביעת דרגה של נכה שנפגם פגימה מוכרת 

1. בקשיון או בהגבלת תנועות של פרק גדול אחד – לא יתחשבו בנזק שנגרם לשרירים הפועלים על אותו פרק;
2. בשיתוק עצב גדול אחד – לא יתחשבו בשיתוק סעיפי אותו עצב או בנזק שנגרם לשרירים המעוצבים על ידו.

• ב. נפגם נכה פגימה מוכרת בכמה קבוצות-שרירים הפועלים על קטע אחד, ואחת הפגימות המוכרות שנקבעו לה אחוזי הנכות הגבוהים ביותר בהשוואה ליתר הפגימות האמורות הייתה לה צורה שפורשה:

1. כצורה קלה – תיקבע דרגת-נכותו במספר אחוזי הנכות שנקבעו למבחן שבו הפגימה האמורה הוגדרה כצורה בינונית;
2. כצורה בינונית – תיקבע דרגת-נכותו במספר אחוזי הנכות שנקבעו למבחן שבו הפגימה האמורה הוגדרה בצורה ניכרת;
3. כצורה ניכרת – תיקבע דרגת-נכותו במספר אחוזי הנכות שנקבעו למבחן שבו הפגימה האמורה הוגדרה כצורה קשה;
4. כצורה קשה – תיקבע דרגת-נכותו במספר אחוזי הנכות שנקבעו לאותה פגימה.

• ג. דרגת-נכות של נכה שנפגם 

1. בכמה פגימות מוכרות בפרק אחד – לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לקשיון של אותו פרק;
2. בכמה פגימות מוכרות בגפה אחת – לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה, פרט אם נקבעו לאחת מהפגימות האמורות אחוזי-נכות העולים על האחוזים שנקבעו לאותו קיטוע;
3. בכמה פגימות מוכרות בעין אחת – לא תעלה על האחוזים שנקבעו לעיוורון של אותה עין.

• ד. דרגת-נכות של נכה שנפגם כמה פגימות מוכרות בזרוע הימנית, תחושב לפי תקנה 3, ובלבד שאחוזי הנכות של אותן פגימות, פרט לפגימה שנקבעו לה אחוזי הנכות הגבוהים ביותר, ייחשבו כאילו היה הפגימות בזרוע שמאלית.
• ה. בקביעת דרגה של נכה שנפגם פגימה 

1. לפי פרט 1(7) לתוספת, לא יתחשבו בנזק הנובע משינויים בקרום החזה שהתהוו כתוצאה משחפת פעילה;
2. לפי פרט 3(7) לתוספת, לא יתחשבו בנזק הנובע מפגימה לפי פרט 34 לתוספת, וכן להפך.

• ו. דרגת נכות לעניין תקנות אלה תיקבע לפי מצבו של הנכה כשהוא משתמש בתרופות, עזרים ואמצעים אחרים בהתאם להוראות הרפואיות, זולת אם נאמר בתקנות אלה במפורש אחרת.
• ז. לאחר השתלת אברים פנימיים חיים או תחליפיים מלאכותיים, תיקבע דרגת נכות כמפורט להלן:

1. עד שנתיים לאחר השתלה, או אם היו סימני דחייה – דרגת נכות זמנית, מרבית לפי ליקוי תפקודי של האיבר או האברים;

 

2. לאחר שנתיים 

• א. כל עוד דרוש טיפול מונע דחייה (אימונוסופרסיבי) – דרגת נכות גבוהה בדרגה אחת מן הקבוע לליקוי התפקודי של האיבר או האיברים;
• ב. בהעדר צורך בטיפול מונע דחייה – דרגת נכות לפי הקבוע לליקוי התפקודי של האיבר או האיברים.

התאמת מבחנים

תקנה 11 עוסקת בהתאמת מבחנים במקרים מסוימים.

במקרה בו אין פגימה מתאימה לפגימת הנכה בתוספת, ישתמשו בפגימה קרובה מבחינת הליקוי בכושר שנגרם לנכה. ישנן מחלות אשר אינן מופיעות בתקנות, במקרה זה אין משמעות העניין כי לנכה לא תיקבע נכות בגין הפגימה, אלא ניגשים לפגימה דומה מבחינת הליקוי התפקודי.

 

במקרה בו אין מבחן מתאים בתוספת לפגימה שנפגם הנכה, ישתמשו במבחן לפגימה דומה מבחינת הליקוי.

 

במקרה בו במבחן אין מידה מתאימה למידת הליקוי (והמידה היא מידת ביניים בין שתי מידות), ישתמשו במידה הקטנה מבין השתיים.

 

במקרה בו המידה קטנה מהמידה המינימאלית שבמבחן, תיקבע דרגת נכות בשיעור 1%.

 

במקרה בו הפגימה אינה מצויה בתוספת ואינה מתאימה לאחד המקרים הנ”ל, תיקבע דרגה בשיעור 1%, מותר לקבוע דרגה אחרת, אלא אם נקבע כי אין לגביה נכות.

 

דרגת נכות זמנית או לצמיתות

תקנה 12 דנה בקביעת דרגת הנכות באופן זמני או לצמיתות. התקנה קובעת כי עם קביעת דרגת נכותו של הנכה, על הועדה לקבוע גם את תאריך תחילת הנכות, אם הנכות היא זמנית או לצמיתות ובמקרה שהנכות זמנית – גם את המועד לבדיקת הנכה מחדש להערכת דרגת נכותו.

 

התוספת לתקנות הנכים

 

התוספת לתקנות כוללת את הפגימות, המבחנים והמידות לקביעת דרגת הנכות. התוספת כוללת מספר רב של סעיפים המתארים פגימות  (חבלות ומחלות) שונות, כאשר כל סעיף כולל מספר מבחנים הקובעים אחוזי נכות לפי חומרת הפגימה תוך התחשבות במשתנים נוספים, כגון משך הפגימה והשפעתה על תפקודו של הנכה. התוספת לתקנות מובאת כנספח לספר זה.

 

דרגת נכות מיוחדת

 

לנכים נפגעי פעולות איבה יכול ותיקבע דרגת נכות מיוחדת (ידועה בכינויה “100+”). דרגת נכות זו נקבעת לנכים קשים מאוד בדרגת נכות 100% לצמיתות (או לשלוש שנים) בגין פגימות מסוימות (כגון : שיתוקים, קטיעות, עיוורון, פגיעות ראש ועוד). את אופן קביעתה של דרגת נכות זו, ואת הקטגוריות לקביעתה ניתן למצוא בתקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת), תשכ”ו – 1965. יודגש כי משמעותה של קביעת דרגת נכות זו הינה מרחיקת לכת מבחינת הזכויות הנובעות ממנה, ביחס לכל הנכים האחרים (אף 100% רגילים).

 

בעניין זה של קביעת דרגת נכות לנכים נפ”א יש להזכיר את תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (קביעת דרגת נכות), תשנ”ו – 1996 – תקנות הכוללות סעיף אחד בלבד הקובע כי בקביעת דרגת נכות לנפ”א, כאשר הדרגה הנקבעת מבוטאת בשבר אחרי השלם, יש לעגל את השבר לשלם כלפי מעלה.

 

 

בדיקות חדשות – החמרה

 

סעיף 4 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה מאמץ, בין היתר, גם את סעיף 37 לחוק הנכים. סעיף זה עוסק בבדיקה חדשה של הנכה לצורך שינוי דרגת הנכות שנקבעה על ידי ועדה רפואית ראשונה (הסעיף אינו עוסק בשאלה של הכרה על סמך ראיה חדשה). נתאר עניין זה להלן תוך התאמה בשינויים המחוייבים לנפגעי פעולות האיבה.

 

הסעיף קובע כי פקיד התביעות רשאי להורות על בדיקה נוספת של הנכה על ידי הועדה הרפואית וזאת פעם בשנה (במידה שהועדה לא הורתה בעצמה על בדיקה חוזרת של הנכה). אולם, על סמך “יסוד להניח” כי חל שינוי בדרגת נכותו של הנכה יכול פקיד התביעות לזמן נכה לבדיקה חוזרת גם כעבור חצי שנה מאז בדיקתו האחרונה.

 

לרוב מתייחס סעיף זה לנכים אשר נקבעה להם נכות זמנית, להבדיל מנכים אשר נקבעה להם נכות צמיתה. נכים שנקבעה להם נכות צמיתה מוזמנים רק באופן חריג או על פי בקשתם (ל”החמרה” למשל) לעדכון דרגת נכותם. בית המשפט קבע כי אין צורך להזמין נכים לבדיקות חוזרות ונשנות באופן קבוע ושגרתי כי הוראת החוק מאפשרת לכל צד ליזום בדיקות חדשות כמעט בכל עת. כשועדה רפואית קובעת נכות זמנית למשך שנה אז כעבור שנה זו, עליה לבדוק את השינוי במצבו של הנכה, במידה ולא חל שינוי במצבו יש לקבוע לו נכות צמיתה ואין לגרור את זמניות נכותו לאורך זמן רב ולהביאו לועדות רפואיות חוזרות ונשנות, זאת משום שסעיף 37 מאפשר בדיקה חוזרת כתוצאה משינוי במצבו של הנכה.

 

כאשר דרגת הנכות הנקבעת לנכה היא זמנית וקרובה לדרגת נכות אשר מעבר לה זכאי הנכה לזכויות וטובות הנאה רבות מכוח החוק, גוברת הנטייה בקרב הנכים לפנות לועדה רפואית לבדיקה חוזרת על מנת לקבוע את נכותם לצמיתות ועל מנת לזכותם באותן זכויות שנמנעו מהם. נכים אלו מתעלמים מכך שתוצאת הבדיקה החדשה יכולה להביא אחת משתיים: השארת דרגת הנכות על כנה, או  לשינוי בדרגת הנכות שנקבעה. שינוי זה יכול להיות גם הפחתה של דרגת הנכות בין אם הועדה הרפואית תכונס ביוזמת פקיד התביעות ובין אם תכונס ביוזמת הנכה, וכך יצא הנכה ש”שכרו בהפסדו”.

 

נכה אשר מבקש את בדיקתו מחדש אינו יכול לצמצם עתירתו (למשל לדרישה כי הועדה תעסוק רק בהפיכתה של נכותו מ”זמנית” ל”צמיתה” ולא בדרגת הנכות) ויתכן כי כתוצאה מפנייה מחודשת של הנכה תופחת דרגת נכותו; עניין זה יש  לקחת בחשבון וראוי להתייעץ עם עו”ד המומחה בתחום קודם לפנייה כאמור.

 

הועדה הרפואית לבדיקה חוזרת

 

הועדה אשר מכונסת לצורך בדיקה חדשה (ב”החמרה” ובבדיקות חדשות אחרות) הינה ועדה רפואית ראשונה ולא ועדה רפואית עליונה. וועדה רפואית זו, המכונסת לצורך בדיקה חדשה, ככל הועדות הרפואיות אינה כפופה למרותו של פקיד התביעות. על החלטתה קיימת זכות ערעור לוועדה רפואית עליונה לפי החוק כאילו הייתה ועדה רפואית ראשונה רגילה.

 

חובת הבדיקה לפי דרישת הנכה

 

על פי סעיף 37 (ב) לחוק הנכים קצין-תגמולים חייב, לפי דרישת נכה, להורות על בדיקתו מחדש, אם עברו לפחות ששה חדשים מיום קביעת דרגת-נכותו לאחרונה. אולם רשאי פקיד התביעות להתנות את ביצוע הבדיקה בתנאי שהנכה יפקיד סכום הוצאותיה המשוערות, הכל לפי כללים שנקבעו בתקנות.

 

בניגוד לסמכות שברשות בס”ק (א) הרי שבס”ק (ב) ישנה סמכות שבחובה להורות על בדיקת הנכה לפי דרישתו ובתנאי שיפקיד את סכום ההוצאות המשוערות. עניין ההוצאות לא הוסדר בכללים כאמור בסעיף, אך ס”ק (ה) מסדיר את שאלת התשלום כפי שיפורט להלן.

 

חובת התייצבות לבדיקה ושיתוף פעולה

 

כאשר הורה פקיד התביעות על בדיקתו מחדש של נכה, יהיה הנכה חייב להתייצב, בזמן ובמקום שנקבעו לפי ההוראה, בפני ועדה רפואית ולהיבדק כל בדיקה שתידרש לשם קביעת דרגת-נכותו מחדש. ההתייצבות לפי הוראת פקיד התביעות היא חובה והפרתה עלולה להביא להפחתת תגמוליו של הנכה.

 

תשלום הוצאות הבדיקה

 

הוצאות בדיקה חדשה של ועדה רפואית שנתבקשה ביוזמת הנכה יהיו על הנכה רק במידה שלא חל שינוי בדרגת הנכות, או שפקיד התביעות מורה אחרת. באם חל סכום זה על הנכה, הרי שלפי סעיף 16 לחוק הנכים, ישנה סמכות לפקיד התביעות לעכב את תגמולו של הנכה, עד לפירעון הסכום בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף זה. יצוין כי כל פי רוב אין הנכים מחויבים בהוצאות הבדיקה כאמור, והשימוש בסמכות זו אין נפוץ כלל.

 

החלטה על גמר נכות

 

אף כי ההחלטה בדבר דרגת הנכות נתונה בידי ועדה רפואית, הרי שההחלטה כי אין נכות או כי הנכות תמה היא החלטה של פקיד התביעות. סעיף 35ג. לחוק הנכים, שנשאב דרך סעיף 4 לחוק התגמולים לנפ”א, קובע כי לפקיד התביעות הסמכות (סמכות כמעט לא מוגבלת שכן פקיד התביעות רשאי להפעיל סמכותו זו אם הוא “סבור”) לקבוע כי נכות תמה (או נתרפאה, או שהחמרת המחלה נסתיימה). למרות שמי שקובע כי יש נכות היא הועדה הרפואית, יכול פקיד התביעות לקבוע כי אין נכות.

 

דרגת הנכות, הנקבעת על ידי ועדה רפואית, נקבעת “לצמיתות” או “זמנית”, ועדה רפואית מוסמכת לזמן את הנכה לבדיקה חוזרת, וכל המנגנון הרפואי סביב קיומה של נכות וקביעתה נתונה בידי ועדה רפואית “מעין משפטית”, נראה כי החלטה כזו על גמר נכות יכולה להתקבל רק לאחר בחינה רפואית של הנכה על ידי ועדה רפואית; בכל מקרה פקיד התביעות נתון תחת ביקורתו של בית הדין והחלטותיו נבחנות, באם יש עליהן ערעור של הנכה, והאפשרות כי תתקבל החלטה שרירותית שלא על סמך ראיות ובחינה רפואית היא רחוקה ביותר.

 

בית המשפט שם לב לבעיה הזו אך קבע כי לשון החוק ברורה וההחלטה נתונה בידיו של פקיד התביעות ובידיו בלבד. בכל מקרה יצוין כי השימוש בסעיף זה נדיר. נראה כי מקומו הנכון של סעיף זה בחוק הוא מיד לאחר, או כסעיף קטן, לסעיף 37 העוסק בבדיקות חדשות של נכה.

 

באדיבות, עורך דין צבאי עומר יעבץ